ערב מחולק

את הערב הזה אחלק לשניים, בחלק הראשון אדבר על ההפתעה המרעננת שבאה מענף הכדורסל ועל שתי נקודות אור שקרו שם הערב, לבסוף אקנח עם שתי נקודות חושך מהתחום שכבר רווה חושך כל כך הרבה זמן.

הכדורסל חזר לחיפה ולעובדה שהיכל רוממה עבר שיפוץ מאסיבי יש חלק ענק בכך. כבר עם הגעת התמונה הראשונה למערכת, בה יוגב אוחיון עבר את פט קלאת'ס בדרך לסל, המשפט: "זה ממש כמו משחק של מכבי מול פאו ביוון", התנגן על הלשון. זה נראה אחרת. למתקנים יש השפעה עצומה על איך שהספורט שלנו נראה ואין ספק שברוממה קיבלנו הוכחה חיה לכך.

אומנם מכבי תל אביב שוב ניצחה, למרות שפיגרה ברבע הרביעי, אבל מישהו חשב שזה ייגמר אחרת? בחיפה, בדיוק כמו בקבוצת הכדורגל של מכבי ת"א, החלו בתהליך שאמור לבנות בסיס טוב לשנים הבאות ואמור, סוף סוף, להצמיח כאן יריבה אמיתית לצהובים. הפעם קיבלנו הוכחה שיש לכך סיכוי, אם היציבות תישמר ולא יעברו שם לטריקים או גימיקים של שיווק ויתרכזו באמת בבניית קבוצת כדורסל טובה, המיני מותחן שקיבלנו ברבע האחרון בין הירוקים לצהובים יהיה הנוף של הכדורסל הישראלי בשנים הבאות.

מנגד, הערב קיבלנו הוכחה איך אצטדיון ריק פוגע במשחק מטורף. אלופת המדינה שלנו מעפילה בפעם הראשונה בתלדותיה למפעל אירופי מכובד אבל בקושי הצליחה למלא את שער 4 בקריית אליעזר. תירוצים הפעם של "זה עדיין שבת" או שהמשחק משוחק בשעה מאוחרת לא מתקבלים. למשחק הערב היו את כל התנאים האופטימלים בשביל שיגיעו אוהדים בהמוניהם. לא בא לי לדבר על החלפות המאמנים שעברה הקבוצה השבוע אבל על זה ששוב קבוצה ישראלית סופגת שער ממצב נייח בתוספת הזמן? המחלה הגדולה ביותר של הכדורגל הישראלי היא "המצבים הנייחים". "עד מתי?” אני שואל.

הכדור עובר את הקו, ליון כובשת את הרביעי. הקהל פספס הצגה (שי לוי)

ולסיום, אני פשוט חייב להגיד את זה: כמה אפשר לתת קרדיט לזר שלא פוגע? נכון יש לאריק דג'מבה דג'מבה ניסיון ורזומה בקורות חיים שכל שחקן ישראלי היה חוטף ברגע, אבל לפעמים גדולה של מאמן זה להודות בטעות וכן זו לא בושה להושיב זר עם שם מפוצץ על הספסל. כבר שמונה משחקים שאני עוקב אחרי הקשר ואני לא מצליח להבין במה הוא יותר טוב מאביחי ידין למשל שעוד היה בהפועל בזמן החתמתו של הזר הקמרוני. 

הכתוב הינו טור דעה