הניצחון שלו, הכישלון שלכם

עד כמה שהניצחון של אמיר וינטרוב בטוקיו על המדורג 67 בעולם, טסומה איטו, היה מרשים ומשמח, הוא הציף גם שאלות - איך לעזאזל השחקן המוכשר הזה מדורג בגיל 26 רק במקום ה-223 בעולם ונאבק באופן יומיומי בקשיים מנטליים וכלכליים אשר מפריעים לו בדרך באופן רציף? איך לעזאזל הוא תקוע כבר שנים בסבב הצ'לנג'ר, כאשר ברור שמבחינת נתונים פיסיים וכשרון הוא מזמן היה צריך להיות שחקן לגיטימי בטופ 100?

אני מתקשה להבין מדוע המחבט מספר שתיים של ישראל צריך לקחת פסק זמן מהסבב כדי לממן לעצמו את שארית העונה במשחקים בליגה אמריקנית.

תפקיד ראשי הטניס בישראל, איגוד הטניס ומרכזי הטניס, הוא בעיקר לשמר את הטניס הישראלי לפחות במעמד הנוכחי ולדאוג להעמיד כל הזמן דורות חדשים של טניסאים.

וינטרוב. כדי לראות אותו חוגג כך, חייבים לדאוג לו (יניב גונן)

כאב לבת ספורטאית מוכשרת לגילה, שיכולה להצליח כיום בתחום הגילאים שלה כמעט בכל ענף בו תבחר, מאתלטיקה ועד כדוריד, אני רואה מקרוב את ההתלבטות בין הענפים השונים בגיל הזה, כשלפעמים ההצלחות הישראליות בקנה מידה עולמי הן אחד האלמנטים שיקבעו לאן יגיע אותו ילד מוכשר. לכן ענף הטניס חייב לטפח ולהשקיע באופן שוטף בשחקן כמו וינטרוב, שכרגע הוא אולי היחיד שמהווה דור המשך לשנים הבאות. צריך לבדוק באופן דחוף מהם הגורמים שמשאירים את וינטרוב תקוע בסביבות הדירוג הזה, כבר שנתיים.

אחת הבעיות הברורות שקיימות היא העדר צוות מקצועי לידו לפני ואחרי משחקים. התמודדות מנטלית עם הפסד אי שם בקצה העולם, כשרק הפייסבוק לצידך, היא קשה ושוברת. עובדה שכאשר וינטרוב מצא לו חבר לנסיעה לסדרת טורנירים לפני כמה חודשים, התוצאות הגיעו.

איך אתם חושבים שיוליה גלושקו הפכה את הקיץ הזה להצלחה מסחררת? איגוד הטניס מימן לה בדקה ה-90 את הליווי של לירן קלינג לסדרת הטורנירים שלה בצפון אמריקה והתוצאות הגיעו. יש ליוליה עם מי לדבר אחרי מערכה כושלת, אחרי רצף של נקודות לא טובות יש למי להפנות את העיניים ביציע. יש מי שיעקוב אחרי השחקניות של הסיבוב הבא ויגלה את נקודות התורפה שלהן.

יוליה גלושקו ומאמנה. היא קיבלה סיוע בזמן, אבל חייבים להתעורר

כמה חודשים קודם לכן מצאה עצמה גלושקו בודדה בחדר במלון, עם מחשבות פרישה ותסכול, בגיל 22, בענף שהיא היחידה בחמש שנים הקרובות שיכולה להחזיק על הכתפיים שלה, אחרי שחר פאר.

אני מסכים עם הטענה כי שחקנים בגיל ובדירוג של וינטרוב וגלושקו צריכים כבר להיות במצב שבו ההצלחות שלהם על המגרש מממנות את ההוצאות שלהם בסבב, פלוס עזרה תקציבית ככל הניתן. אבל אם בגלל חוסר במאמן צמוד, וינטרוב, שימאס לו מהרדיפה היום-יומית אחרי המימון לנסיעה הבאה, יילך לאיבוד ויפרוש, מי שיקבל מכה אנושה הוא הענף כולו, ואז איך תשכנע ספורטאים צעירים להישאף בענף שבו הם מבינים מראש שגם אם יגיעו למעמד של גלושקו ו-וינטרוב הם ימשיכו להיות תלויים בחסדים וספונסרים לאורך כל צעד ושעל?