כמה סיבות לדאגה

נבחרת ישראל הביסה את סלובקיה ותופיע באליפות אירופה שתיערך בקיץ הבא בסלובניה, אבל אפשר לומר שאחרי הקמפיין הזה, אנחנו לא נזכור שהנבחרת שלנו עלתה באופן משכנע. ההיפך הוא הנכון. הכחולים-לבנים השיגו תוצאה גבוהה במיוחד לא בגלל יכולת טובה, אלא בגלל חולשת היריבה.

הנה כמה נתונים מהקמפיין הנוכחי שיראו עד כמה הנבחרת לא יציבה, ובמיוחד הדברים אמורים לגבי ההגנה. לא ייתכן שבמחצית מול סלובקיה במשחק ביתי, יראה לוח התוצאות 42 נקודות לחובת ישראל. הנבחרת ספגה יותר מדי נקודות במחצית, אבל לא רק במשחק הזה.

מאסטוניה החלשה היא ספגה 88 נקודות ומאיסלנד 75 נקודות במשחק הקודם בהיכל נוקיה. מול איסלנד וגם מול סלובקיה הערב, לנבחרת היה קשה להיכנס למשחק. אריק שיבק אולי מתלונן על עייפות, אבל גם נבחרת מונטנגרו ונבחרת סרביה נוהגות לטוס ממשחק למשחק בפרקי זמן קצרים במיוחד.

כספי עולה לסל. התקפה טובה, הגנה פחות (יוסי ציפקיס)

אם הכל יילך כמתוכנן, הנבחרת של שיבק תגיע למשחקים מול נבחרות חזקות ממנה בהרבה, כמו למשל גרמניה, איטליה, ספרד, צרפת, ליטא ורוסיה. אם היא מתקשה מול נבחרות כמו אסטוניה, ספק אם יהיו לה הכלים הנחוצים כדי להתמודד עם אריות היבשת.

על הבעיות החברתיות שהיו או לא היו, עושה רושם שכבר התגברו בנבחרת. השאלה היא מה לגבי הבעיות המקצועיות שעדיין קיימות. נבחרת ספרד למשל, לא תאפשר לנבחרת ישראל להיכנס למשחק כמו שאיסלנד וסלובקיה אפשרו לה.

שיבק. מול נבחרות גדולות יהיה לנבחרת הרבה יותר קשה ומסובך (יוסי ציפקיס)

ובכלל, למה הנבחרת נאלצה לחכות עד השלב הזה כדי להבטיח את מקומה באליפות? בלי ההפסד המיותר לאסטוניה ועם ניצחון ביתי על מונטנגרו במשחק צמוד, ייתכן מאוד שזה כבר היה קורה מוקדם יותר. עכשיו לשיבק ולשחקנים יש הזדמנות לתקן את כל הליקויים עד לאליפות בשנה הבאה, כדי שזו לא תיפתח בשלושה הפסדים, כמו בפעם הקודמת.

הכתוב הינו טור דעה.