סימני חיים בהפועל תל אביב

לפני שהחל המשחק נגד הפועל חיפה, הונפה לרוחב שער חמש ההברקה היצירתית התורנית של האוהדים באדום: "הפחדן שהיה כאן קודם, טוב שהוא הלך – התגעגעתי אז באתי אני שמח כל כך". במחצית הודיע הכרוז על חזרתו של גילי ורמוט הביתה. כותרת טובה מזו לא יכולה הייתה להיות. אחר כך הוא הודיע על החלטת ההנהלה להוציא למכירה מנויים למשחקי הליגה האירופית במחיר הגון ואטרקטיבי. הקהל הגיב בתשואות סוערות. תשואות להנהלה. אפשר היה להכריז רשמית: עידן טביב הסתיים. זה שהיה כאן קודם הלך, שמחת החיים חזרה ובגדול.

בתום המשחק ניגש אלי ילד קטן, אדום בנשמה מן הסתם. יש הרבה ילדים קטנים ביציעים של הפועל, וזה מראה יפה. הוא הציע לי כותרת לטור: "סימני חיים". קניתי. זאת לא רק העובדה שבניגוד לשני הניצחונות הקודמים (הפועל רמת גן ודודלאנג') הפעם הפועל גם שיחקה כדורגל, זו לא רק המחווה הקצת שכונתית אבל מאוד יפה ומשמחת של טל בן חיים לעבר חברו החדש ישן עומר דמארי, זו בעיקר התחושה ביציע ששוב קברו אותנו חיים ושוב קמנו מהעפר והוכחנו שהפועל תל אביב היא אהבה חיה וקיימת. על אפם וחמתם של אלה שניסו להרוס אותה מבפנים ושל אלה שייחלו למותה מבחוץ. סימני חיים, סימני שמחת חיים.

אוהדי הפועל ת"א. שמחה ביציעים (משה חרמון)

ב-48 השעות שלפני הסיום המוצלח של עסקת ורמוט, התנהל עליו מאחורי הקלעים קרב של ממש. השכנה הצהובה שלנו מקריית שלום עשתה הכול כדי להנחית את ורמוט אצלה. הסכומים שהוצעו שם לגילי עצמו ולמועדון הגרמני שלו לשעבר, היו דמיוניים. לזכותה של מכבי תל אביב ייאמר שהיא משלבת השנה ניהול רגוע ואלגנטי עם דורסנות בנוסח שמעון מזרחי ומועדון הכדורסל הצהוב. אם ורמוט היה הופך לצהוב, זה היה האות לכך שגם בכדורגל יש לנו "מכבי תל אביב כדורסל", כזאת שההחלטה היחידה מי ישחק אצלה היא שלה, כזאת שאם תרצה יכולה להעביר לרשותה כל שחקן, גם אם הוא מתוככי היריבה הגדולה מכולן.

חיים רמון התאבד על עסקת ורמוט. הוא אולי לא סולידי ואלגנטי כמו גולדהאר, אבל הוא אוהד שרוף אפילו יותר ממנו. אדום מלידה. רמון, כל עוד הכיס יותיר לו, לא יאפשר דומיננטיות צהובה בעיר ובליגה. מכבי אולי תיקח אליפות ואולי לא, אבל לא תהיה כאן בכדורגל גרסה תאומה של הדורסנות הצהובה מהיכל נוקיה. זו גם הסיבה שאסור למכור או להעביר להם לא את טוטו תמוז ולא את אביחי ידין. לכל אחד אחר כן, למכבי לא. מתוך כבוד והערכה ליריבה, לא מתוך פסילה או שנאה.

גילי ורמוט ביציע. רמון התאבד עליו (משה חרמון)

עם חמישה בלמים, ארבעה מגנים, עם ורמוט וטל בן חיים וחנן ממן (אמרתי לכם שמכל הרכש-רכש והג'מבה ג'מבה תשימו לב בעיקר אליו), עם כל אלה יש להפועל סגל לאליפות. הקרב על האליפות יהיה קשה. חיפה תהיה בו בגדול, גם קריית שמונה ולצערנו גם בארסה תל אביב. חובת ההוכחה מוטלת עכשיו על הכוכבים ועל ניצן שירזי. בשנה שעברה, כשהגיע לקבוצה, שירזי היה אנדרדוג שבא להפיח חיים בגוף שבקושי נשם. עכשיו הוא מנצח על הרכב מנצח. זה מלחיץ אבל גם מלהיב. סימני חיים זה לא מספיק. עכשיו צריך את החיים היפים במלואם.