טוב שיש את אסטוניה

טוב שיש את נבחרת אסטוניה. האמת? לא יודע אם היה לנו כזה קל לנצח אם היינו מצחים אותה במשחק הקודם. אבל ברור שכשאריק שיבק מחליט לשחק עם שבעה-שמונה שחקנים עם ניסיון ברמה של יורוליג ו-NBA, אסטוניה לא יכולה לצחצח לנו את הנעליים.

שחקניה התאמצו מאוד במשך המשחק לרדת מעשרה אחוז לטווח השלוש. ולמרות זאת לא היה להם בושה לזרוק 31 זריקות משם. טוב שאין עוד משחקים חשובים, כי אם מישהו חושב שהאסטונים החטיאו בגלל ההגנה שלנו זו טעות אופטית וכדאי שיראה את המשחק שוב. רוב הזריקות שהם לקחו היו חופשיות. הם היו עד כדי כך חלשים שגם כשאיבדנו כדור הם דאגו להחזיר לנו אותו במהירות לסל קל.

לקחנו במחצית הראשונה תשעה כדורים חוזרים בהתקפה ואסטוניה רק ארבעה. אם לא היינו מאבדים שבעה כדורים, ההפרש היה גדול בהרבה, מהסיבה שלקחנו רק שש זריקות מהשלוש. את כל השאר לקחנו מטווח שתי הנקודות באחוזים טובים.

שחקני נבחרת ישראל מרוצים. אסטוניה לא היוותה יריב (יוסי ציפקיס)

בזכות עומרי כספי במיוחד, שהירבה לזרוק מטווח שתי הנקודות, השחקנים האסטונים ספגו עבירות רבות. שחקני המפתח של הנבחרת המארחת, טלטס וטאנל סוק, ספגו שלוש וארבע עבירות בהתאמה עד למחצית, מה שלא איפשר למאמנם לפתוח עימם במחצית השנייה. בעקבות זאת ישראל עלתה בקלות -15 הפרש. היציאה של סוק בחמש עבירות סגרה את הבאסטה סופית ואסטוניה הרימה דגל לבן.

שיבק החליט, בדיעבד בצדק, ללכת על שחקנים עם ניסיון במשך 36 מתוך 40 דקות. שני החילופים של רביב לימונד וגל מקל הוכיחו למה הוא צודק. גיא פניני? הוא מבין שהוא לא בעניינים. קבלת ההחלטות שלו לא טובה ולכן הוא החליט לקחת את סוק לצבע כדי למשוך ממנו עבירה רביעית.

אבל אם נהיה, ואני מקווה שנהיה, באליפות אירופה בסלובניה, וגם לטובת עתיד הכדורסל שלנו, רצוי שיהיו לנו גם כמה שחקני ספסל. ויפה שעה אחת קודם.