השמיים הם הגבול

בערך כשנשמעה השריקה למחצית חלפנו מעל פני האצטדיון בלוקסמבורג. קצת קשה היה לראות. עננים כבדים כיסו את השמיים. לרגע מסוים נדמה היה לי שאני רואה בוהק באוויר, וכמעט הייתי בטוח שמדובר בניצוצות כישרונו של אריק דג'מבה דג'מבה.

העניין הוא שהקבוצה הזאת מלוקסמבורג הכל כך קטנה, עד שאפילו לא ניתן היה להבחין בה במפה של אל-על שריצדה מולי על כסא המטוס. אז בטח כבר הבנתם: כשהאימפריה חבטה בלוקסמבורגים, אני הייתי בגובה 11,000 מטרים מעל פני האדמה, חולף בדרך מעל ההתרחשות, הלב פועם, ההתרגשות גדולה, אבל התחושה היא שגם הפעם השמיים הם הגבול.

לא ממש חיכיתי עד לנגיעת הגלגלים במסלול כדי לפתוח את הפלאפון ולחכות לשלל העדכונים שהבטיח לי א' חברי הטוב. תעתועי הטיסה והקליטה היתלו בי. ההודעה הראשונה שהגיעה הייתה: מחצית. זאת הייתה הודעה לקויה ועגומה, מבשרת רעות. משהו לא טוב קרה שם בלוקסמבורג אמרתי לעצמי.

שחקני הפועל ת"א. מה קרה שם בלוקסמבורג?

אבל אז, בשרוול שהוביל אל הטרמינל, הגיע רצף ההודעות על הגול העצמי, על הפנדל וכמובן על הגול שספגנו ושייזכר לדיראון עולם. א' המליץ לי לעדכן את מנהלת הבנק שגם השנה צפויות נסיעות לא מעטות לאירופה. כנראה שעשינו את זה, הוא העריך בזהירות אופיינת לאוהד הפועל.

שלא כמו הפרשן הידוע, אני לא אסתכן כמובן בפרשנות על משחק שלא ראיתי. נשתמש רק בכל הקלישאות המוכרות: שום משחק אינו קל, אנחנו הם אלה שעשו אותו קל, כל ניצחון באירופה הוא חשוב ופנינו עכשיו לאתגר הגדול הבא ביום ראשון מול הפועל רמת גן. אני משוכנע אגב שהרמת גנים טובים יותר מהלוקסמבורגים וששם היו משלמים הרבה בשביל עומר בוקסנבוים. אבל נשתדל לעבור גם אותם.

אז הנה מתחילה לה העונה ברגל ימין מה שמאפשר להתרכז בשלל ההצהרות המוזרות שנזרקו בימים האחרונים לחלל האוויר בעיקר מפיהם של שחקני הפועל ומכבי תל אביב. אבי סטרול אומר שהאווירה מזכירה לו ימים של אליפות, וינסנט אניימה (שלא סותם את הפה מהרגע שהגיע, כנראה סוג של ג'ט-לג) אומר שמכבי בטוח תזכה בתואר כבר העונה. מן הצד השני מעריך ג''ון פנטסיל שהפועל תגיע לגמר הליגה האירופית ואילו נוסא איגייבור מתכנן להגיע לברצלונה ולהחליף עם ליאו מסי מסירות.

אניימה. לא סותם את הפה (שי לוי)

עוד לא החלטתי אם מדובר בהומור משובח או בראש קצת מטורלל של כל החברים האלו. מי שבאמת רוצה לדעת מה מצבו של הכדורגל הישראלי צריך היה לראות את המשחק בין האלופה שלנו לבין הקבוצה ההיא מבלארוס. לא בטוח שכולם אצלנו ידעו עד שלשום שמדינה כזו בכלל קיימת והנה גם מולם אנחנו רחוקים, איטיים ונחותים.

המסקנה היא שלמעלה, מגובה של 11,000 מטרים מעל העננים כשהמטוס עושה את דרכו מעל אירופה, הכל נראה בהיר ואופטימי יותר. במבט למעלה הכדורגל שלנו הוא באמת משהו מיוחד. הבעיה מתחילה כשמתקרבים.