בין יעקובו לאבוחצירא

לפני 10 שנים לא מעט חובבי כדורגל עצרו את נשימתם והחסירו פעימה. מכבי חיפה "אירחה" את שטורם גראץ בבולגריה במאבק על המקום היוקרתי בליגת האלופות, שעד אז הייתה חלום רחוק עבור קבוצה ישראלית.

מאז תחילת שנות ה-90 האלופות הישראליות נחלו מפלה אחר מפלה במרדף אחר הכסף הגדול של אופ"א בליגה הטובה באירופה. ואז הגיעה מכבי חיפה שהתקשתה מאוד במשחק בבולגריה ולא הייתה רחוקה לספוג שער חוץ.

איגביני יעקובו, שנשאר במקרה אצל הירוקים כי לא השיג רשיון עבודה באנגליה, כבש שער נהדר במחצית הראשונה וכשהאוסטרים היו על סף שוויון. ג'ובאני רוסו יצא למתפרצת אחרונה, השאיר ליעקובו כדור על מגש וחיפה נסעה למשחק החוץ עם יתרון 0:2 יקר מפז.

יעקובו. ההבדל טמון בסיומת (רויטרס)

עשור חלף וכמו מכבי חיפה, קריית שמונה נמצאת בכניסה לארץ המובטחת. השחקנים של גילי לנדאו רצו לחזור לישראל עם שער חוץ מבלארוס, אבל ההבדל טמון בין קור הרוח של יעקובו האגדי לבין ההחטאות של שמעון אבוחצירא במינסק.

אני מעריך את היכולת של בן והבה וסאלח חסארמה, זה עובד טוב בליגת העל, אבל אם הם יעלו לליגת האלופות, משהו בשיטה של מישל פלאטיני שגוי מהיסוד. גילי לנדאו מנסה להמשיך באותו קו של רן בן שמעון והרכש שהביא, הכולל את דרקו טאסבסקי ולאלסו לאנצ'ה נראה מבטיח. גם דני עמוס נראה נהדר בשער.

למרות זאת, רק יכולת יוצאת דופן של קריית שמונה באצטדיון רמת גן בשבוע הבא תביא את איזי שירצקי לליגת האלופות. חוסר הניסיון דיבר בגדול וגם אם האלופה לא תעלה, שלב הבתים של הליגה האירופית הוא במה ראויה ונחשבת.

הכתוב הינו טור דעה