40 דקות של גארבג' טיים

לא ברור איך נבחרת הכדורסל שלנו הצליחה להסתבך כל כך באחד הבתים החלשים שהיו לנו במוקדמות אליפות אירופה בשנים האחרונות. אולי זה חטא היוהרה או התחושה שאליפות אירופה באה לנו בקלות כל שנתיים שהשאירה את הנבחרת של אריק שיבק עם הזנב בין הרגליים מול אסטוניה.

האמת שזו לא פעם ראשונה שהנבחרת פותחת רע ומשתפרת בהמשך כי היא עשתה את זה כמעט בכל אחד מטורנירי המוקדמות האחרונים. זה נובע מזלזול ביריבות כי הרי כל שנתיים אנחנו מגיעים לאליפות אירופה אז כנראה שאסטוניה, איסלנד וסלובקיה באמת "קטנות" עלינו.

זה ממש לא ככה. הכדורסל השתפר גם במקומות שהיו נחשבים נידחים לפני עשור ועם כל הכבוד לישראל אנחנו עדיין לא ה"דרים טים". אגב שימו לב שכשהגארדים שלנו טובים, הנבחרת נראית הרבה יותר מחוברת.

יותם הלפרין. המנוע של הנבחרת (שי לוי)

המשחק באיסלנד לא אומר כלום לגבי המשך הדרך כי כבר מלכתחילה היה ברור שאם הנבחרת תבוא מרוכזת לאיסלנדים לא יהיה שום סיכוי וכך היה פשוט 40 דקות של גארבג' טיים. שיבק חייב לשמור על השחקנים ערניים גם לסלובקיה כי מול סרביה הם יבואו עם אש בעיניים.

ואם אפשר עוד מילה על הלכלוך שיצא אחרי המשחק נגד אסטוניה. לא הגיוני ששחקנים המייצגים מדינה שלמה בספורט הקבוצתי המצליח ביותר ומשחקים ברמות הגבוהות ביותר באירופה יורדים כל כך נמוך ומוכנים לפגוע בחברים שלהם. אין לזה מקום בשום מקום ואם לא יתחילו לכבד התצוגה העלובה בסיום המשחק מול אסטוניה לא תהיה חד פעמית.

הכתוב הינו טור דעה