הטעות הראשונה של קרויף

Its quiet so quiet, כמו שאומר השיר. רוח חדשה מנשבת אצל מכבי תל אביב מאז נחת כאן אחד השמות היותר מחייבים בתולדות המועדון, קרויף, ג'ורדי קרויף.

כמיטב המסורת, רבים מאיתנו החלו לייצר ציפיות גבוהות כבכל קיץ כאשר מכבי בילתה ברצועת החוף המקסימה של לה מאנגה ושם רמסה בשישיות ובשמיניות קבוצות ממעמקי הליגות הנמוכות בספרד.

שיהיה ברור: מכבי נמצאת בתוך תהליך נכון שנבנה מהיסודות הנכונים. ספק רב אם תוצאות שלא ישביעו את רצונו של הבוס הקנדי יתקבלו בברכה, במיוחד כאשר ניצני הלחץ מכיוון היציעים יחלו לבעבע ויתבטאו בקריאות שונות.

ג´ורדי קרויף עם אוסקר גארסיה. הטעות הראשונה (משה חרמון)

למען הסר ספק, לא השחרור המפתיע של ברק יצחקי הדליק את הנורה האדומה, לא הביקורות על כך ששחקני מכבי לא יבינו את הוראותיו של אוסקר עקב קשיי השפה וגם לא הקוף על הגב שנקרא האריס מדוניאנין.

הסנונית הראשונה לדאגה היא שחרורם של לא פחות מארבעה שחקנים, אלי זיזוב, רועי קהת, יגיל ביטון ואורי כהן. ללא שום הכנה מוקדמת, קיבלה הרביעייה הודעה על כך שמכבי ת"א מודה להם על שירותם והפנתה אצבע לכיוון החנייה של קריית שלום.

אמנם זיזוב צפוי לסגור בקריית שמונה וקהת הצטרף לבאר שבע, אך הנקודה היא שלקרויף ולגארסיה היה מספיק זמן כדי לבחון את כל הסגל על מנת שהחלטות כאלו יתקבלו במועד נכון וראוי יותר. טעויות קורות ויקרו ותמיד נשאלת השאלה אם הלקח נלמד. על זה רק העתיד יענה.

הכתוב הינו טור דעה