די לרסק את הספורטאים

כמי שחווה את את החוויה האולימפית מזווית של ספורטאי, לפני הכל אני רוצה לחלוק עמכם את ההרגשה הזו. הרגשה שקשה מאוד לתאר במילים, אך אנסה בכל זאת. בטקס הפתיחה של האולימפיאדה, כשהמשלחת שלנו נכנסה לאצטדיון ושחר צוברי נופף בדגל ישראל צמרמורת עברה בגופי. כספורטאי ישראלי ואזרח של המדינה התמלאתי בגאווה. כמה הייתי רוצה להיות שם...

ארבע שנים חיכינו לרגע המיוחד הזה. והנה, פתאום אנו מוצאים את עצמנו כבר כמה ימים אחרי הפתיחה. למרות שעברו כמה ימים בלבד, כבר בשלב הזה ניתן לעשות סוג של סיכום. נתחיל כמובן מהג׳ודו, הענף הכי קרוב אליי.

הראשון שעלה על המזרן היה טומי ארשנסקי. מדובר בבחור בן 20 בתחילת דרכו בזירה הבינלאומית. טומי סבל מפציעה כשנה לפני המשחקים, אך בכל זאת השיג את הקריטריון הבינלאומי וזכה בכרטיס הנחשק לאולימפיאדת לונדון.

היראוקה זורק את ארשנסקי (רויטרס)

למי שלא יודע, רגע לפני פתיחת האולימפיאדה, הג'ודוקא ומאמניו לא ידעו אם טומי הצעיר יהיה במשחקים האולימפיים או לא. כל זאת בגלל מכשול נוסף ולא צודק - הקריטריון הישראלי.

הקריטריון המדובר הוא עוד משוכה בדרך של הספורטאי הישראלי שעובד קשה במשך ארבע שנים וזוכה ביושר בכרטיס הבינלאומי. אבל אצלנו במעצמת הספורט? הוא עדיין לא ראוי. לפי דרישות הוועד האולימפי הישראלי הוא אמור לעשות תוצאה גבוהה יותר מהדרישה הבינלאומית. קולטים?

אחרי מחאה מול משרדי הוועד האולימפי ועתירות שונות הוחלט לשלוח אותו בכל זאת למשחקים. מיותר לציין שמדובר בהחלטה מאוד נבונה, רק חבל שהיא התקבלה בכפייה ולא מרצון טוב. למה ההחלטה נכונה? כי לפי כל הגופים המקצועיים טומי יכול להיות מועמד למדליה באולימפיאדה הבאה שתיערך בברזיל, ריו 2016. וזה לפי כל הפרמטרים של גיל, אופי וכישרון. עבורו, להרגיש מהי אולימפיאדה, לחוש את הלחץ מסביב ואת המזרן האולימפי מאוד חשוב עבורו וזה בהחלט יעזור לו בריו.

דוגמה לכישרון הרב שלו קיבלנו בקרב הראשון. טומי פגש יריב הולנדי המדורג גבוה ממנו. מדובר בג'ודוקא שבשנתיים האחרונות זכה במדליות ועל הנייר הוא טוב יותר. אז מה? טומי ניצח בקרב בעקבות החלטת שופטים והוכיח לכולם שהוא קורץ מהחומר הנכון והפגין את התכונות הכי חשובות ב'גודו  - רוח לחימה, ניהול קרב נכון וחוסן מנטלי. בקרב שאחרי הוא הפסיד ליפני המדורג שני בעולם שסיים עם זכייה במדליית הכסף. זה עדיין לא הליגה של טומי. בינתיים.

גולן פולק, גם כן בן 20, ללא ספק אחד מהכישרונות הגדולים שצמחו כאן. גולן נוצח בקרב הראשון על ידי ג'ודוקא צרפתי שגם הוא על הנייר יותר טוב אך בזכות הכישרון של גולן ציפינו ממנו לנצח בקרב הזה. נפילה קטנה ביוקו מנעה ממנו את ההמשך. לעניות דעתי אם הוא יתמיד וינצל את הכישרון שלו, ויילך למקומות נכונים, הוא בהחלט יהיה הדבר הבא בספורט הישראלי. תזכרו את השמות של הצעירים הללו, אני בטוח שתשמעו אותם הרבה בהמשך.

גולן פולק (בכחול) בקרב מול לרוז (GettyImages)

ועכשיו סוסו פלאלשווילי. כמה סיפורים שמענו על סוסו, על בעיות כאלו ואחרות. אני יכול להגיד שהבחור הקריב הרבה בשביל להיות היכן שהוא היום. עיקר הבעיות שלו נובעות משוני במנטליות אך לאט לאט הוא הופך לישראלי אמיתי. ציפו ממנו לעבור את הטורקי החזק בקרב הראשון, וזאת למרות שזה ניצח את סוסו בשני המפגשים הקודמים ביניהם. וסוסו? הוא עשה זאת. בשלב הבא חיכה אלוף העולם היפני ופה מדובר בליגה אחרת, לא היה שום סיכוי. סוסו בא נחוש ורצה מאוד לנצח אבל בהגרלה הנתונה אפשר להגיד שהוא עשה את הכל.

כעת נשארו לנו הדובדבנים שבקצפת - אליס שלזינגר ואריק זאבי "שזכו" בהגרלות מאוד לא פשוטות. אבל השניים האלה הם מהטובים ביותר, וכשאתה מהטובים ביותר אז צריך לנצח את כולם. שיהיה להם בהצלחה!

ולסיום, אני רוצה להתייחס בקצרה למשהו שלי באופן אישי מאוד מפריע - ״חיפושים אחרי הפאשלות של ישראלים״. הספורטאים הללו התאמנו ושברו הרבה שיאים ועצמות עד שזכו בכרטיס לאולימפיאדה. הם עשו זאת באנונימיות מוחלטת.

אני בטוח שאחרי כל הפסד של ספורטאי ישראלי כזה או אחר, הוא בעצמו מאוד מאוכזב שלא הגיע לשיא שלו למרות הציפיות האישיות, וזאת הרגשה קשה מאוד של החמצה ותסכול. הם לא צריכים עוד ביקורות מסביב.

אליס שלזינגר ואריק זאבי. הם מהטובים ביותר (יניב גונן)

אחרי אותה התרסקות מנטלית חוזר הספורטאי לחדר שלו בכפר האולימפי, צופה בכלי התקשורת השונים ורואה איך קוטלים אותו ועושים ממנו צחוק. זה שובר אותו לחתיכות. זה רק מקשה עליו להתרומם ולהמשיך הלאה בדרכו הספורטיבית. הוא הרי רצה להצליח יותר מכולם!

אני פונה לאותם הגופים שממהרים לקטול ולבקר את הספורטאים - באותו מאמץ סקרו אותם בכל הדרך האולימפית. ספורטאי ירוויח מזה הכרה, מוטיבציה ואולי גם איזה ספונסר שיקל עליו וייתן לו ראש שקט להכנות האולימפיות.

ושוב, בהצלחה רבה לכל ספורטאינו!