המפתחות של הנבחרת

המשחקים האולימפיים בלונדון נמצאים בכותרות בימים האלו באופן טבעי, אבל משום מה הרגשתי צורך לכתוב על נבחרת ישראל. כן, הדבר הכי רחוק מאיתנו היום יש להודות - בהתחשב בעובדה שהמשחקים בלונדון נערכים כעת ושגביע הטוטו ייפתח בסוף השבוע.

שני קשרים מוכשרים, ביברס נאתכו וליאור רפאלוב, גרמו לי לכתוב את הטור הזה. רפאלוב כבש צמד בניצחון של קלאב ברוז', 1:3 על בוורן ונאתכו עשה אותו דבר במדי קאזאן מול אלאניה. שניהם כבשו בפנדל ואז שער שדה רגיל.

העובדה שהשניים פתחו את העונה בצורה נפלאה לא מפליאה אותי. לדעתי מדובר בשני הקשרים הישראלים הכי טובים כיום. שניהם פותחים בקבוצות שלהם בדרך קבע וגם כובשים שערים, מסוג השחקנים שכל מאמן היה רוצה בקבוצה שלו.

גוטמן עם נאתכו. באנקר בהרכב? מצוין (משה חרמון)

נאתכו נראה מצוין כבר לא מהיום. כבר כתבתי עליו פעם שהוא צריך להיות המנהיג החדש של נבחרת ישראל. הוא בדיוק בגיל הנכון וממשיך להיראות טוב. אלי גוטמן שנותן בו אמון בינתיים, עושה נכון והמהלך הזה ישתלם לו. מי שצריך להוביל את הכחולים-לבנים הוא נאתכו.

לצידו צריך לפתוח ליאור רפאלוב, בתקופת לואיס פרננדז שחקן הרכב, וכיום, לפחות על פי המשחקים האחרונים של הנבחרת, שחקן ספסל. פתיחת העונה הנפלאה של רפאלוב, שכבש שער מצוין (אחרי שעבר שני שחקנים ובעט נפלא) צריכה להקנות לו מקום ב-11 של הנבחרת.

רפאלוב ואלעד גבאי. באנקרים נוספים שצריכים לבוא בחשבון (משה חרמון)

יש לציין שלפחות ממה שאני רואה, רפאלוב הוא שחקן שפשוט עושה את העבודה שלו. בלי מניירות ובלי תחכום מיותר. גם נאתכו עושה עבודה שקטה ובטוחה. יחד עם השניים האלו, נבחרת ישראל תהיה חזקה ותוכל להתמודד, עד כמה שזה נשמע מוזר, עם נבחרת רוסיה כנבחרת שקולה.

הכתוב הינו טור דעה.