השכל רוצה פדרר, הלב עם מארי

בדרך כלל לא קשה לי לבחור פייבוריט במשחק טניס. הפעם, בגמר ווימבלדון 2012, אני נמצא בבעיה.

מצד אחד רוג'ר פדרר, בגיל 31, יכול לשבור את שיא הזכיות בגראנד-סלאמים אחרי כמה שנים עקרות מתואר גדול ולעלות באופן הכי לא צפוי למקום הראשון בעולם.

מצד שני אנדי מארי, לו יש הזדמנות בלתי חוזרת להוריד מהגב אומה בריטית שלמה שמחכה למנצח בריטי בווימבלדון מאז 1936, כל זאת חודש לפני המשחקים האולימפיים על אותם מגרשים.

אכן, התבלטות קשה ואני חייב לבחור, קשה לי ליהנות ממשחק בלי לקחת צד.

השכל הישר נותן יתרון גדול לפדרר. השוויצרי ישחק בגמר שמיני, אחרי שש זכיות, עם המון ניסיון והוא צמא מאוד לתואר גדול ולמקום הראשון בעולם. פדרר כבר הוספד רבות בשנתיים האחרונות, נאמר עליו שהוא לא ברמה של נולה ונדאל, שהוא קצת זקן, שהוא עושה הרבה טעויות בלתי מחוייבות במשחקים קריטים, והנה כאן יש לו צ'אנס לחזק משמעותית את מקומו כטוב בהיסטוריה ובגילו המתקדם בו רבים כבר פורשים או עוברים לזוגות, הוא יכול גם להפוך להיות הטניסאי שיחזיק את מספר השבועות הרב ביותר במקום הראשון.

פדרר. כמה כיף יהיה לראותו שוב במקום הראשון בעולם (GettyImages)

למרות שפדרר כבר זכה בהכל וניצח את כולם, קשה יהיה שלא לשמוח שוב עם הספורטאי האנושי הזה, סמל הספורטיביות והמשחק ההוגן. זה שהוא גם אבא, נותן לו עוד כמה נקודות זכות אצלי...

אבל לעומת השכל, הרגש והלב הולכים עם אנדי מארי. איתרע מזלו של הטניסאי הסקוטי בן ה-25, לשחק בתקופה בה יש שלושה טניסאים טובים ממנו בסבב. יכול להיות שבזמן אחר הוא היה כבר אלוף של כמה גראנד-סלאמים. אבל כשהשלושה האלה נמצאים תמיד כמכשול בחצאי הגמר ובגמר, זה כמעט בלתי אפשרי לנצח שניים מהם ברצף במשחק של הטוב מ-5 מערכות וללכת עד הסוף.

אנדי מארי. אבל אולי הפעם זה דווקא הרגע שלו (GettyImages)

הקהל של הטניס לא תמיד מבין את זה וכבר מזמן הדביק לו איזו תדמית של לוזר, גם בגלל שכשהוא כבר הגיע לגמר גראנד סלאם בעבר שלוש פעמים, הוא לא תיפקד ברמה הראויה. אבל הנה השנה נדאל עף מוקדם ומארי, שפתאום כבר לא היו לו תירוצים להדחה מוקדמת, עמד בלחץ, גם של עצמו, גם של אמא ביציע, גם של 15,000 צופים ועוד אלפים רבים על גבעת הדשא הגדולה מחוץ לאיצטדיון.

כולם רוצים שהוא יצליח. טים הנמן, קודמו, נעצר תמיד בחצי הגמר. מארי, אחרי שלוש שנים רצופות בחצי הגמר, משיג לראשונה מאז 1938 עלייה לגמר של שחקן מקומי ועכשיו אם הוא עשה את כל הדרך, הוא חייב לסיים אותה עם הגביע. חייב.

ואתם יודעים מה? החלטתי. אני בעדו.

הכתוב הנו טור דעה