נבחרת ספרד ועוד 15

אושר בספרד, עצב מהול בגאווה גדולה באיטליה ודיכאון כבד כאן אצלנו - תם ונשלם ירח הדבש. משכנו שלושה שבועות וחצי את החופשה ועכשיו חזרה למציאות האפורה, המייגעת והמתסכלת שלנו. כל דבר טוב בחיים מסתיים בדרך כלל מהר.
אומרים שבחיים צריך לדעת ליהנות מהדברים הקטנים, אז קיבלנו במשך כל הטורניר נגיעות קטנות של איכות, כמעט בכל ערב שחברו יחד להנאה צרופה. קיבלנו טורניר נפלא שאולי לא היו בו חידושים טקטיים אבל קיבלנו איכות, כישרון, אופי, טקטיקה, דרמות וקצב אדיר כשבתחילת הטורניר חששו כולם שהעומס הכבד ישפיע על איכות המשחק ועל יכולת השחקנים לעמוד במאמצים הפיזיים והנפשיים שטורניר כזה דורש.
אבל כשיש שילוב בין מדע וכדורגל אנו מבינים היום עד כמה הכדורגל השתדרג והשחקנים דרך עבודה נכונה מצליחים לשמור על אינטנסיביות גבוהה ומתאוששים בצורה מדהימה ממשחק למשחק.

פרננדו טורס חוגג עם החברים (יוסי ציפקיס)

נכבד את הגמר בפתיחה על הפיינליסטית שלמרות התבוסה הביאה הרבה כבוד לכדורגל האיטלקי. מבחינת כישרון איטליה היא לא מספר שתיים ביורו. גרמניה, הולנד ופורטוגל מוכשרות ממנה. אך הכדורגל בארץ המגף חי ובנוי על רגעי אמת. תנו לו רק לבוא כאנדרדוג והוא ינשך כל דבר שזז.
הטקטיקה והגנת הברזל תמיד היו מוצרי היסוד של האיטלקים. תוסיפו לתבנית האופי שוער אגדי, קשר שמביא כל כך הרבה טכניקה וקלאסה למשחק ומפלצת רחבה שהלא נודע הופך אותה לכל כך מרתק לצפייה. ואל תשכחו מאמן שבא בלי הרבה רעש וצלצולים שהוכיח עד כמה המקצוע הזה הוא לא צפוי וכדי לגעת בתהילה אתה צריך ידע, תעוזה, אישיות מיוחדת שמאפשרת לך לנתב בין טונות האגו מסביבך וכמובן טיפת מזל שאף פעם לא מזיקה.
כל המחמאות הללו הן למרות התבוסה לנבחרת הספרדית. האיטלקים קרסו פיזית בעקבות ההתשה מהנעת הכדור ולשחק בעשרה שחקנים זה כבר יותר מדי מול המכונה הספרדית. לסקוואדרה אזורה יש שנתיים לתכנן את השערורייה הבאה לפני המונדיאל בברזיל מכיוון שהאופי והאישיות של האיטלקים מנתבים אותה להתעלות ברגעי האמת.
לפני שאגע בפנומנים הספרדים כמה משפטים על המאמן הנפלא והג'נטלמן של ספרד שמנתב את אוסף הכוכבים המיוחד. כמה ביקורת הוא ספג על השיטה. ניסו להתיש אותו אבל ויסנטה דל בוסקה, במקום להתגונן, פשוט הראה מנהיגות והלך עם האני מאמין שלו.
נתנו לו עצות להושיב את דוד סילבה על הספסל, אמרו לו "אולי צ''אבי סחוט מהעונה וצריך לנוח", אבל הוא המשיך להאמין בחיילים שלו ובעיקר בדרך של התשת היריב, תנועה בלתי פוסקת בלי כדור ושליחה כל פעם של קשר אחר שעשה את התנועה לעומק וגרם ליריבה להיראות לא מסודרת ולא מוכנה. וכמובן צ'אבי וסילבה החזירו למאמן ברגעי קסם שהכריעו את המשחק כבר בחצי הראשון.

דל בוסקה. השתיק את כל המבקרים (יוסי ציפקיס)