השיא של היורו עוד לפנינו

20 משחקים מאחורינו ועשרה ימים מרגישים כמו 40 בגלל כמות האקשן שאנחנו צוברים מדי ערב ביורו. ולחשוב שהשיא עוד לפנינו. אתה מחפש בכוח למצוא משחק נפל ולא מוצא. עזבו שאין 0:0, זו לא אינדיקציה לאיכות משחק. למרות שבסופו של דבר מה שקובע בספורט זה מבחן התוצאה, כמות השערים ביורו נותנת את הערך המוסף לטורניר שעד עכשיו עונה על כל הציפיות.

אני לא רוצה להיסחף ולומר שרמת הכדורגל יוצאת דופן מכיוון שלא פעם אנחנו נסחפים אחרי הדרמות והשערים ולא אחרי איכות המשחק. דוגמה טובה היא המשחק בין אנגליה לשבדיה. אי אפשר לומר שרמת הכדורגל הייתה יוצאת דופן, אבל המהפכים, אופי השחקנים והקרב על המגרש הזכירו לנו את הליגה האנגלית של פעם, שהכדור רוב הזמן היה באוויר. זה לא הכי יפה בעולם, אבל נותן כמות ענקית של  ריגוש.

ואם מדברים על ריגוש, אי אפשר שלא להתלהב מהווינרים היוונים שמשלבים אופי מיוחד, משמעת אבסולוטית והכרה חכמה במגבלותיהם. זו נבחרת לא נעימה לעין, אבל נוגעת ללב בדרכה המיוחדת להצלחות.

הגענו לבית המוות שהסתיים הערב. דנמרק עשתה את המוות וסיימה בכבוד, פורטוגל עשתה את שלה בגדול, התעשתה מההפסד לגרמניה, ניצחה בשיניים את דנמרק ולא פחות חשוב, הכוכב שלה הגיע סוף סוף לטורניר ונתן משחק מצויין. רונאלדו, שבשני המשחקים הראשונים היה לחוץ ולא מפוקס, הזכיר את רונאלדו של ריאל. היכולת של פורטוגל וכוכבה תייצר את הביטחון הדרוש כדי לעבור את צ'כיה ברבע הגמר.

רונאלדו. סוף סוף הגיע לטורניר (יוסי ציפקיס)

אין ספק שהולנד היא הכישלון המוחץ של הטורניר. אוסף כוכבים שמשחקים באופן לא חכם ואנוכי. האנטיתזה שלהם היא גרמניה שמביאה סדר, חוכמת משחק, עוצמה פיזית ושיפור גדול ברמה הטכנית. כל זה לא נעשה במקריות אלא בעבודה מסודרת של שנים. הגרמנים הבינו את הבעיות שלהם והצליחו ליצור ליגה נפלאה ונבחרת שכדי לנצח אותה צריך להקיז דם ולהתפלל לטעות נדירה או יכולת אישית יוצאת דופן.

כמה דיברנו על מרכיב האישיות והאופי לפני הטורניר. ניקח כדוגמה את בסטיאן שוויינשטייגר ואריאן רובן, שניים שמשחקים יחד בבאיירן מינכן ועברו טראומה ספורטיבית והחמצות גורליות בגמר ליגת האלופות. הגרמני בא כאשר הגמר מאחוריו, מפוקס  מלא תשוקה ורעב למחוק את האכזבה. הוא מנווט את הנבחרת תוך כדי יכולת מצויינת והבונוס, שני בישולים מושלמים לגומז במשחק הקודם.

מן העבר השני, רובן לא מסוגל להשתחרר מתדמית הלוזר, מנסה בכוח ולא במוח לחזור לעניינים ומבזבז את הכישרון הנדיר שלו בחוסר תבונה ואישיות. שחקני הולנד רוצים את הכדור לרגל בעוד שהגרמנים ורסטילים.

כשצריך לשחק לעומק הם עושים זאת בצורה נהדרת בלי כדור ומשתמשים במשחק האגפים בתזמון נכון וביעילות. כל זה לא שווה אם אין לך "רוצח רחבה" כמו גומז שתענוג לראות איך הוא מביא עם מבנה הגוף המאסיבי שלו קורדינציה וטכניקת סיום כמעט מושלמת. ועוד לחשוב שמכונת השערים מירוסלב קלוזה, שנחשב לחלוץ מאני טיים, הוא המחליף של ה-9 החדש של גרמניה שהשכיח את גרד מילר האגדי.

גומז. מכונת שערים (GettyImages)

גם אם לא תזכה בטורניר, לדעתי גרמניה, כנבחרת, היא הטובה ביותר למרות שבאותה נשימה חייבים להזכיר את מכונת הנעת הכדור מספרד. החל מיום חמישי, אז רבע הגמר יגיע, הזהירות תעלה דרגה ואז נראה מי תעלה עם תעוזה בשביל לנצח ומי תעלה כשפחד ההפסד מנתב את סגנונה.

ישבנו מרותקים למסך בעשרת הימים האחרונים, הדרמות, רגעי השמחה והעצב העתידיים הולכים להפוך את היורו הזה לבלתי נשכח. המשפחות מתעגעות לחיים נורמליים בהם יוכלו לתקשר מילולית בשעות הערב ולא דרך אסאמאסים. מבטיחים לחזור לשפיות ב-2 ביולי.