הרבה מאוד זמן חיכיתי שיורו 2012 יפתח ואם נסכם בקצרה את היומיים הראשונים של הטורניר באוקראינה ופולין, היה שווה לחכות כל רגע. הפתעות, תגליות, כוכבים נוצצים שלא פוגעים וכדורגל מהנה וקיצבי בכל רגע.
בנוסף למשחקים הנפלאים בבית המוות, חזינו בעוד אירוע ספורט שלא מתרחש בכל יום כששלושת השחקנים הטובים בתבל שיחקו באותה שעה. אם באצטדיון בלבוב הגלאדיאטור הפורטוגלי פגש את נבחרת גרמניה, בקצה השני של העולם נפגשו הפרעוש הארגנטינאי והדבר הגדול הבא למשחק האחרון שאפשר להגדיר "משחק ידידות".
כן, אני מודע לכך שהרבה מאוד אוהדי ריאל ישמיצו אותי לאחר השורות הבאות, אבל קשה לי להאמין שרונאלדו, גדול ככול שיהיה, יוכל להכנס אי פעם להיכל התהילה של מלכי המלכים, כאלו כמו פלה, מראדונה ואפילו זידאן. CR7 שב-2008 זכה בתואר "השחקן הטוב בעולם" אומנם הוכיח העונה בספרד עד כמה הוא ענק אך כשהוא מגיע לנבחרתו הוא נופל פעם אחר פעם.
 |
| מסי עובר בין רומולו וסנדרו (רויטרס) |
|
| |
אומנם הרבה יטענו שגם מסי לא פוגע כשהוא לובש את מדי האלביסלסטה אך שימו לב לארבעת המשחקים האחרונים של נבחרת ארגנטינה חברים, 8 שערים 3 בישולים ויכולת שגורמת לנו לתהות בפעם המיליון האם השחקן הזה אנושי. אם הפרעוש וסגנו הפורטוגלי הם כעת שני השחקנים הטובים בעולם היום, במגרש בניו ג'רזי חזינו גם בניימאר הברזילאי שבבוא היום אמור לרשת את מקומם של השניים.
נכון, אומנם ניימאר אומנם עדיין לא עזב את החממה המקומית והמגוננת של סנטוס אך להבדיל מרונאלדו ניתן לראות כיצד הוא לוקח אחריות במשחקי הסלסאו גם כשהוא פוגש נבחרת מפלצתית כמו ארגנטינה. הילד הברזילאי לא מפחד מאף אחד ולהבדיל מכריסטיאנו הוא לא מפחד גם לפרגן לחבריו.
הכתוב הינו טור דעה