זה הזמן של גרמניה

עזבו אתכם מהליגה השישית באירופה, אירועי המושבה ואירועי וינטר. כל הדברים הללו יישכחו כשביום שישי יעלו פולין ויוון למשחק הפתיחה של יורו 2012. ההתרגשות עצומה, הפיצוחים והבירות כבר מוכנים. רק שיתחיל כבר.

אוהדי הכדורגל סבלו בעונה האחרונה כשאירוע אלימות אחד רדף אחר. שחקנים הלכו מכות, עסקנים ומנהלי תפקידים השחירו את הענף שאנחנו כל כך אוהבים והביאו אותו למצב שבו הרבה יותר כיף להקיא מלצפות במשחקים.

איזה כיף שהגיע הקיץ בשנה זוגית (השנה שיש בה יורו או מונדיאל). כריסטיאנו רונאלדו, רובין ואן פרסי, מסוט אוזיל, צ'אבי, אנדרס אינייסטה ושאר החבר'ה שיעבירו לנו כמעט חודש של הנאה וחוויית כדורגל אמיתית, ברוכים הבאים למסך שלנו.

ואן פרסי. רק אחד מתוך סוללת כוכבים (GettyImages)

ספרד היא אמנם (עדיין) הפייבוריטית הגדולה של הטורניר, אבל יש לי תחושה שזו השנה של גרמניה. ה"מאנשאפט" מגיעה לטורניר הזה מחושלת יותר, בריאה יותר, תוססת יותר ובעיקר מנוסה יותר כדי לקחת את הגביע.

שחקן המפתח של הגרמנים בטורניר לטעמי הוא בסטיאן שוויינשטייגר. אם שוויני יצליח להתאושש מהחמצת הפנדל ואובדן האלופות הוא יהיה הגורם המרכזי לדהירה של גרמניה לתואר. התחכום שלו והבעיטה מרחוק יכולים לגרום הרבה צרות להגנות של היריבה.

כמו לפני ארבע שנים, רוסיה עשויה להיות הסוס השחור של האליפות. עם שחקנים כמו ארשבין, שירוקוב, קרז'אקוב והכוח העולה, אלן דזאגוייב, הנבחרת של דיק אדבוקאט יכולה לשחזר את ההישג מלפני ארבע שנים (הגעה לחצי הגמר).

ארשבין. רוסיה תהיה הסוס השחור? (GettyImages)

וישראל? האמת, לפי איך שהליגה שלנו נראית ובצורה שבה הכדורגל שלנו מנוהל, פשוט לא מגיע לנבחרת שמייצגת אותה להיות באליפות כזאת. אנחנו לא בין 16 הנבחרות הטובות באירופה וכנראה שגם בעוד עשור לא נהיה שם, אז למה סתם להשלות את עצמנו?

הכתוב הינו טור דעה