לא מעט סיפורים בכדורגל הישראלי השנה גרמו לי להתכווץ, לחפש את המקום הכי קרוב לקבור את עצמי ובאיזשהו מקום להתכחש לעובדה כי אני כל כך אוהב אותו, את הכדורגל הישראלי.
היום, דווקא כשהיה נדמה שאנחנו עם הפנים ליורו, לחגיגה אמיתית וטהורה, אחרי שאפילו יחסי טביב - אוהדי הפועל כבר לא גרמו לי להסית את המבט מאוקראינה ופולין, הגיע המשך הסיפור של ניר דוידוביץ' ומכבי חיפה.
אני חייב להודות שאני לא מעורה בכל הפרטים הקטנים במשא ומתן בין הצדדים אבל כמי שמכיר את הקווים הכללים של הסיפור, קשה שלא לחוש אי נוחות. יעקב שחר עשה דברים יפים במכבי חיפה ובכדורגל הישראלי, לא אחלוק על תרומתו אך גם לא אסחף ולא אעניק לו את חסינות השבט שהפכה אותו לפרה קדושה במחוזותינו. עם כל הכבוד לדרך הניהול ולקפיצת המדרגה שסיפק למועדון מהצפון, ואולי בדיוק בגלל הדברים האלה, מרשה לעצמו הנשיא, זה שיש המכנים אותו 'דון', לשים את עצמו לפני ומעל המועדון שהיה לפניו ויהיה אחריו.
|
דוידוביץ´ ושחר. מגיע לשוער יותר (עמית מצפה) |
|
|
נראה כאילו לשחר, ביחס ישר למחמאות שהוא זוכה להן ולהאדרתו במחוזותינו, קשה יותר ויותר לתת את אותו כבוד שהוא מקבל לסמלים ולשחקנים שמרכיבים לא פחות ממנו את מכבי חיפה, ששותפים להווייתה. שחר, שידוע כמי שמחשיב את מכבי חיפה כעסק ולא פחות מכך, הצליח בשנים האחרונות להתגבר על היצר, שלא נאמר מגלומניה, שאחז בו והחזיר את אריק בנאדו לתפקיד ניהולי, אך שוב, חזר לסורו. לא ברור מה בליבו של הנשיא על ניר דוידוביץ' אך ברור שיש כזה. דוידוביץ' סיים העונה את עונתו ה-16 במדי מכבי חיפה, בלי דקה אחת בקבוצה אחרת. במהלך הקריירה הארוכה שלו, ייצב את העמדה הכי חשובה בקבוצת כדורגל ולמעט תקופות מסויימות בהן היה פצוע, נתן שקט למועדון הירוק. אי אפשר להגיד על דוידוביץ' שלא היה שוער טוב, שלא יכל לעבור לכל מועדון אחר בארץ כמעט בכל עונה נתונה אך בחר להישאר בחיפה.
אז למה לא לתת לו את האפשרות להאריך את החוזה? ואני ממש לא מדבר על פרישה. השנה הוכיח דוידוביץ' כי הוא עדיין בין השוערים הטובים בארץ וכשבאמתחתו קבלות מקצף עד משרדו של שחר בת"א, נשאלת השאלה: "למה?". הרי כסף הוא לא הבעיה. יעקב שחר, שהוציא מילון דולר על הבלוף שנקרא חן עזריאל וסכומי עתק על בלופים לא פחות גדולים ממנו, לא יכול להשתמש בתירוץ של כסף. האם אלה הפציעות? ייתכן וכן. יכול להיות ששחר פשוט מפחד שהשוער כבר לא עמיד מספיק, אבל מדובר בהסתכלות צרה. הבעיה היא שדוידוביץ זוכה לחוסר הערכה לא רק משחר, אלא גם מהקהל. בעדינות, לקטן זה לא היה קורה. הקהל של חיפה כל כך לא מעריך את דוידוביץ' שאפילו שיר כמו לכל שחקן שנמצא יומיים במערכת אין לשוער שכבר מספר שנים דו ספרתי נותן את הגוף שלו בקריית אליעזר.
|
ניר דוידוביץ´. השאיר איברים בקצף (חגי ניזרי) |
|
|
ויש גם את הצד השני. אין ספק שלדוידוביץ' אין יחסי ציבור טובים, בטח לא אחרי המהלך בו נקט בקיץ וההתנגחות עם יניב קטן. המהלך הזה היה טיפשי מצידו אך הוא נבע מתיסכול אותו צבר לאורך שנים רבות. לראות את אריק בנאדו, שעזב את הקבוצה לטובת הכסף של גאידמק ויש המכנים אותו ביציע ג' "עריק בנאדו", מקבל כבוד לפניו, הקפיץ לו את הפיוז, שכידוע אצל שוערים גם ככה לא בשליטה מלאה. אני שומע מסביב אוהדים ופרשנים שאומרים שהסאגה הזאת צריכה להסתיים כמה שיותר מהר כי היא לא מוסיפה כבוד לאף אחד. ברור שצריך לסיים את זה כי עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא אך זה כבר מאוחר מדי, לפחות מבחינת היחס והכבוד לו היה ראוי השוער הענק הזה. שחר שוב הראה את הצדדים הפחות יפים שבו, אני שוב התכווצתי בספה ודבידוביץ'? הוא ימשיך לספוג את האש ולנסות לעמוד בפרץ, כמו שעשה לאורך כל הקריירה.
הכתוב הינו טור דעה