המנצח הגדול של ערב חצאי הגמר הוא מאמן מכבי אשדוד, עופר ברקוביץ', שבמהלך העונה קראו לו אוהדים שוב ושוב להתפטר. לאורך השנים דבקה בו תדמית המאמן לקבוצות קטנות וגם כאשר הוביל קבוצות אחרות לרצפים יפים של ניצחונות הוא נשאר כזה בתודעה: מאמן של מטה.
הקבוצות המובילות דוגמת הפועל ירושלים וגלבוע/גליל בחרו לאורך השנים במי שמכונים הנסיכים של הכדורסל הישראלי. ברקוביץ' עשה את כל הדרך שמאמן צריך לעבור ומעולם לא קלע סלי ניצחון נוצצים במגרש. לכן הוא מסתובב למטה, אבל לא עוד.
כשמאיר טפירו ניגש אליו סמוך לסיום בהפרש מבטיח, הדביק לו נשיקה במצח ופרע לו את הבלורית, אפשר היה לראות אחווה אמיתית, הנאה וסיפוק. דווקא אחרי שהשלם הפך חסר וראמל בראדלי שוחרר להפועל ירושלים, מצאה אשדוד את החיבור הנכון עם רובי בוסטיין כתוספת מכריעה וג'וש קארטר, שבזמן האחרון התעלה פה ושם לרמת זר ביורוליג.
אשדוד הכריחה יריבים, שהקליעה מבחוץ אינה החלק האהוב עליהם, להפגיז שוב ושוב. כשניצן חנוכי זורק תשע שלשות מחוץ לקשת וראשל"צ כולה משליכה 31 פעמים, זה ניצחון מוחלט של הטקטיקה של ברקוביץ'. יחד עם אלכס טיוס ששמר על הריבאונדים בצד הנכון וממשיך להיות סופר-יעיל בהתקפה במינימום תנועות, וג'וש דאנקן הכמעט תמיד יעיל, לא ממש שמו לב לכך שדרור חג'ג' לא שיחק הפעם.
|
עופר ברקוביץ´ בטירוף אחרי שהעפיל לגמר הפיינל פור (משה חרמון) |
|
|
כשאשדוד, אחרי מחצית גרועה מאוד ומשחק חלש של טפירו, ירדה לחדר ההלבשה בפיגור שתיים בלבד, היה ברור שהסיכוי שלה לעלות לגמר גדול מכפי שהוא נראה.
ראשל"צ בלי ג'ו קרופורד זו קבוצה אחרת, על אף משחק מצוין של קיצ'ן. הרי התעלות של עמית בן דוד ואור סולומון כפי שבאה לביטוי במשחק מספר 5 נגד אשקלון לא תגיע כל יום.
המשחק השני התגרבג' לו אל תוך הלילה בחסות המנוחה וההכנה של מכבי ת"א לקראת המשחק הזה. דייויד בלאט דיבר על רוטציה מצומצמת בת שמונה שחקנים בלבד, מעט מאוד כשמדובר במשחקי יורוליג מול קבוצות מובילות. הרבה כאשר מדובר בהפועל חולון או קבוצות אחרות בארץ, שמביטות בחשש אל מעבר לקצה אפן ואל המצב הכלכלי לקראת פתיחת העונה הבאה.
חולון ספגה 51 נקודות במחצית הראשונה וקיבלה בזמן הזה רק 4 נקודות מלואיס וכלום מדאנסטון. היא הציגה התפרקויות בהרבה מובנים והאחת הבולטות שבהן הייתה בריבאונדים, נקודה שבדרך כלל דאנסטון שולט בה במשחקי הליגה. אבל מכבי ת"א בפיינל פור זו לא בדיוק "הליגה" ודאנסטון וסאליבן נעלמו והתבטלו בין הידיים של הנדריקס וג'יימס.
|
אוחיון מחפש למי למסור, הרכז המוביל של ישראל בשנים הקרובות (חגי ניזרי) |
|
|
לא רק ריבאונד ההגנה היווה בעיה מבחינת חולון, גם ריבאונד ההתקפה שכח לקפוץ לביקור. 30 דקות בתוך המשחק היו לחולון רק שני ריבאונדים בהתקפה לעומת 11 של מכבי. אם שמיר יכול היה לזמן את החבורה של דורסמן שעשתה בית ספר לכולם בתחום הזה בעונת 2007/08, הוא היה מזמין כל אחד ואחד מהם, מטוני וושהאם ואלטון בראון, דרך פי.ג'יי טאקר וכריס ווטסון ועד אריק קמבל. עולם שלם של הזדמנויות שניות.
כמו הרבה קבוצות, בנתה חולון על להתקיף את ליאור אליהו, אבל שכחה שצריך לעשות עוד דבר או שניים כדי להישאר צמודה למכבי ת"א. לדוגמא, כמות הזריקות החופשיות לגמרי של דיוויד בלו ודווין סמית' לשלוש הזכירה אימון שגרתי של אמצע שבוע ולא משחק על עלייה לגמר.
בחמישי בערב תשחק אשדוד מול מכבי ת"א בגמר. כולם ידברו על טפירו ויכתירו כותרות, אבל גם הוא יודע שהסיכוי לנצח קטן מאוד. זה יכול להיות עוד ערב מפואר מבחינת מאיר אפילו במקרה של הפסד ובטח אם יפתיע וינצח. סביר יותר, עם זאת, שזה יהיה המשחק בו יעביר טפירו רשמית את שרביט הרכז הישראלי הטוב ביותר ליוגב אוחיון. תואר בו יחזיק האחרון בשנים הקרובות.