חוויה מתקנת, חוויה מקלקלת

צ'לסי היא לא הקבוצה הכי טובה באירופה, רחוק מכך. היא גם לא הכי טובה באנגליה, רחוק מכך. הקבוצה השישית בטיבה באנגליה בעונה הנוכחית, אם הטבלה לא משקרת, וגם אם היא כן משקרת אז היא הרביעית, לא יותר. ובכל זאת, לראשונה בהיסטוריה, צ'לסי אלופת אירופה.

האחראי לכך הוא אחד. חלוץ מזדקן בן 34, שנתן את משחק חייו. אולי בכל זאת, אפילו היום, החלוץ הטוב בעולם. דידייה דרוגבה היה בכל מקום במגרש, בעיקר בהגנה, וכאחד שתופקד כבלם במערך ה-0-0-10 של צ'לסי לא היה ראוי ממנו לכבוש את שער השוויון ואת הפנדל המכריע בדו קרב הפנדלים, כדי להכניע את באיירן במינכן ולהביא לרומן אברמוביץ' את הגביע עם האוזניים הגדולות.

לפני ארבע שנים, כשצ'לסי היתה רחוקה פנדל אחד מהתואר "אלופת אירופה", דרוגבה לא היה שם כדי להכניס את הכדור לשער. החלוץ, אז בן 30, הורחק שלוש דקות לפני כן וטרי, שניגש לבעוט את הפנדל, החליק. דרוגבה התבגר ולמרות עונה לא קלה במהלכה הוא לא קיבל יותר מדי קרדיט ממאמנו הראשון, אנדרה וילאש בואש, הוא ידע לחכות לרגע הגדול שלו. והרגע הזה הגיע.

דרוגבה הפך השנה לאופציה שלישית של צ'לסי, אחרי סטארידג' וטורס. שניהם שיחקו יותר ממנו. לפי הדיווחים באנגליה, הוא אמור לעזוב בסיום העונה, כנראה למקום בו הוא יקבל סכומים הזויים כדי לסיים את הקריירה ולהבטיח גם את עתידם של ניניו של ניניו. אבל איזו מתנת פרידה הוא העניק לחבריו.

דרוגבה בוכה מאושר. אפשר להבין אותו (רויטרס)

דרוגבה יקבל את מרבית הקרדיט, אבל הוא חייב תודה גדולה מאוד לרוברטו די מתיאו. המאמן לא רק החזיר את החלוץ מחוף השנהב למרכז הבמה, הוא גם הביא את צ'לסי למיצוי היכולת שלה, לפחות בליגת האלופות. למעשה, הוא עשה זאת בעיקר בחלק האחורי של המגרש.

די מתיאו קיבל את צ'לסי אחרי הפסד 3:1 בנאפולי במשחק הראשון של שמינית הגמר במה שאמור היה להיות מינוי זמני, אבל אחרי ה-1:4 המרשים בגומלין, באנגליה הבינו שהוא בסטמפורד ברידג' כדי להישאר. מה שהוא עשה מאז רצוי ללמד בבתי ספר להגנה - הצורה בה העמיד האיטלקי את הקבוצה שלו על המגרש בחצי הגמר מול בארסה ובגמר מול באיירן ראויה להערכה.

די מתיאו לא התבייש. הוא ידע שצ'לסי לא תוכל להעפיל לגמר אם היא תנסה לשחק התקפי אז הוא ירד למגננה וגרם לשחקנים שלו לעשות את זה כמו גדולים. מה שקרה בגמר היה לא פחות מרשים - במשך 83 דקות היו לצ'לסי תשעה וחצי שחקני שדה מאחורי הכדור. וכשבאיירן כבשו, היה שם את דרוגבה כדי שידאג לזה שהחודשים החלומיים של האיטלקי לא ייגמרו במפח נפש.

די מתיאו. עשה מה שצריך כדי להגיע להנפה, גם אם זה פחות יפה (GettyImages)

בשלושת המשחקים האחרונים של צ'לסי בצ'מפיונס היו 90 בעיטות לשער. 70 לכיוון השער של צ'ך, רק 20 לשער השני. ובכל זאת, ברצלונה (פעמיים) ובאיירן לא חגגו בסיום. יש מי שיגידו שזה מגעיל, שבאיירן היו טובים יותר. אולי זה נכון אבל זה לא משנה - ראיתם את התמונות בסיום, את החבר'ה באדום שרועים על הדשא ואת הכחולים חוגגים. צ'לסי אלופת אירופה ודי מתיאו עשה את מה שאפילו מוריניו לא הצליח לעשות בלונדון.

לסיום, מילה אחת על הגיבור השלישי של הערב ושל העונה. הגיבור מהצד השני, הגיבור הטראגי. אריאן רובן ירצה לשכוח את העונה הזו כמה שיותר מהר. לפני פחות מחודש להולנדי של באיירן היתה הזדמנות להעמיד את קבוצתו בעמדה מצויינת לזכות באליפות, אך הוא "קפא" במשחק העונה, החטיא פנדל והחמיץ ממטר בדקה ה-90.

רובן תופס את הראש. זה עליו והוא יודע את זה (רויטרס)

הפעם היתה לו הזדמנות לחוויה מתקנת עם פנדל בהארכה וגם הפעם הוא פישל. כדי לקנח, הוא השתפן ברגע המכריע מכולם ולא בעט את אחד מחמשת הפנדלים של הבווארים. אם אתם אוהדי הולנד והוא הכוכב שלכם, לא הייתי מתרגש יתר על המידה לקראת היורו הבא עלינו לטובה. אם אתם אוהדי גרמניה, אגב, עדיין לא הייתי שובר את הכלים - באיירן אולי הפסידה, אבל דרוגבה לא יהיה ביורו.

הכתוב הינו טור דעה