אלופה קש

האליפות של קרית-שמונה העונה בהחלט היתה נדירה. קשה היה למצוא מישהו שלא מעריך את ההישג של הקבוצה הצפונית. לקחת אליפות בפער שכזה, על פני קבוצות כמו הפועל ת"א ומכבי חיפה, זה הישג של פעם בדור.

ברור לכל שיזכרו לרב"ש וק"ש את האליפות הזו, אך מעבר לאותה אליפות, יזכרו לאלופה גם את הסיומת של העונה. לכל קבוצה שלוקחת תואר, יש נפילת מתח, אבל האם זה אמור שצריך פשוט לתת את המשחקים ליריבה? האם זה אומר שצריך לקבל חמישיה מסכנין (קבוצה שבעמצה קיבלה חמישיה במחזור שעבר, מה שמעורר עוד יותר תהיות לגבי התוצאה היום).

האלופה לא יכולה להתנהג כאילו מדובר בפלייאוף האמצעי של הליגה הלאומית. כל משחק שלה, מעתה והלאה אמור להכריע כיצד תיראה הצמרת, וגם מי מהקבוצות שמועמדות תלך לאירופה.

לוח התוצאות בדוחא עם התוצאה המדהימה (יניב גונן)

אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, וק"ש כרגע טובה, בדיוק כמו קבוצה שספגה חמישיה יכולה להיות טובה. או במילים אחרות: גרועה מאוד. לא בכדי כולם זוכרים את ה-7:3 שספגה הפועל חיפה מהפועל כפ"ס אחרי שזכתה באליפות.

גם התבוסה של ק"ש בסכנין, אמורה להיצרב בתודעה, כדוגמא שוב של חוסר ספורטיביות, חוסר רצון לחדול מהחגיגות כדי להיות מקצוען.

ב-32 משחקי ליגה ספגה קרית-שמונה 16 משחקים בלבד, מול סכנין היא ספגה כמות ששווה לשליש עונה (!). מה זה אומר? שלא בא לשחקנים של רן בן-שמעון לשחק.

4 משחקים נותרו העונה לקרית-שמונה, 4 משחקים שגם על פיהם תימדד האליפות של הקבוצה. כי תואר, זה לא רק צלחת, זה גם רוח, מקצוענות, משחק עד הסוף. כי אם לא, אין שום הבדל אם ק"ש גם תעלה עם הנוער. התוצאות יהיו בהתאם.