גביע המדינה - גביע החלומות

איזה כיף שיש גביע. דווקא בעונה כה בינונית, עם אלופה שהוכתרה כבר די מזמן, כיף שיש את המפעל הזה כדי ליצור קצת מתח ועניין. מפעל שבו אפשר להגשים חלומות.

ארבע קבוצות ישנן בחצי הגמר - שתיים אשר חולמות על היסטוריה (מ.ס. אשדוד והפועל ניר רמת השרון) ושתיים שחולמות על סיום מתוק לעונה קצת מרירה (הפועל תל אביב ומכבי חיפה).

אל תזלזלו באשדוד גבירותיי ורבותיי, הקבוצה מעיר הנמל לא צריכה להרגיש נחותה מול אף אחת. ההופעות הקודמות שלה אמנם הסתיימו בהפסדים כואבים, אבל אולי הפעם זה יקרה.

שחקני אשדוד מודים לקהל אחרי שעלו שלב (יניב גונן)

במפעל הזה, לא חשוב הכושר בו מגיעה הקבוצה למשחק. הנה, קחו למשל את מכבי נתניה, שהייתה בכושר הטוב ביותר מבין קבוצות רבע הגמר. לעומתה, הפועל תל אביב הגיעה עם הרבה מסורת, וזה עבד.

הפועל עשתה זאת בסטייל במשחק קשה מאוד ועוד בעשרה שחקנים. אין מה לעשות, הקבוצה הזו והגביע זה זיווג טוב שהולך ביחד. מגיעה גם מילה טובה לניצן שירזי, שפתח את העונה בצורה קטסטורפלית בהפועל חיפה. הוא הגיע להפועל ולזכותו ייאמר שהוא מצליח לחבר את הקבוצה היטב במחזורים האחרונים.

נעבור למכבי חיפה, הקבוצה שבדרך כלל שומעת את המילה "גביע" ורועדות לה הרגליים. כל כך הרבה פעמים הירוקים הגיעו למעמד הזה, וברוב הפעמים כפייבוריטים. מעטות הפעמים שחיפה הגיעה כאנדרדוג. הקבוצה ואלישע לוי יודעים שאת העונה הזו אפשר להציל רק בדרך אחת - זכייה בגביע. השיפור במיקום בטבלה לא עושה רושם על אף אחד.

קטן ותורג´מן חוגגים ניצחון (עמית מצפה)

חיפה צריכה להסתכל אחורה לשנה שעברה כשהיא הייתה צעד לפני דאבל היסטורי, ואז הפועל הגיעה למשחק הגביע מולה. הקבוצה האדומה הגיעה נחושה למשחק וזכתה שוב במפעל. זה אמור לתת לחיפה את האמונה שאולי העונה, למרות הבינוניות, ב-90 דקות מכבי חיפה יכולה להחזיר את הגביע הביתה.