ההבדל בין מכבי לפאו: המאמן

במשחקים צמודים, רוב הקרדיט צריך ללכת למי שלוקח את ההחלטות הכי קשות. בדרך כלל זה המאמן, אבל דייויד בלאט לא רק ניצח בשני המשחקים האחרונים הצמודים, אלא גם למד לקחים מהמשחק הראשון, מה שז'ליקו אוברדוביץ' לא הצליח לעשות.

אף פעם לא הבנתי למה מאמנים סרבים נותנים לך פור ברבע הראשון. עם כל הביטחון שיש ביכולת במשחקי חוץ, 12 נקודות הפרש בשלבים האלה נגד קבוצות בשלבים האלה זה קצת יותר מדי, וזה היה אכזרי אם למרות זאת מכבי תל אביב הייתה מפסידה.

למרות הפור שז'ליקו נתן למכבי, השופטים איזנו זאת עם שלוש שריקות לעבירות תמוהות של קית' לנגפורד. כנראה שהשופטים חושבים שלנגפורד הוא השחקן הכי חשוב במכבי ואותו צריך להוציא בעבירות.

אבל העובדה שז'ליקו החליט ברבע האחרון לשמור עם דיאמנטידיס, השומר הכי טוב באירופה, על יוגב אוחיון, מוכיחה שהוא יודע מי השחקן הכי חשוב במכבי תל אביב בימים האלו. אני הייתי מוסיף לאוחיון את דווין סמית', שהוא אולי השחקן הכי יציב בסדרה. גם על שני השחקנים האלה מגיע לבלאט קרדיט.

דייויד בלאט. בניגוד לאוברדוביץ´, הוא למד מטעויות (יוסי ציפקיס)

פנאתינאיקוס נתנה למכבי 27 כדורים נוספים. 16 איבודים (רובם בגלל התקפות מסורבלות, לא מתוכננות ובגלל העובדה שניסתה לעשות את אותם דברים שלא הצליחו נגד אותה הגנה) ואפשרה 11 ריבאונדים בהתקפה למכבי.

חלק גדול מהריבאונדים בהתקפה (במיחד הריבאונד האחרון של ריצ'ארד הנדריקס שהכריע) היו מעזרה על חדירות של שחקנים שסיפרו עליהם שהם השומרים הכי טובים. השומרים הגדולים האלה חטפו כל המשחק שלושה כדורים ממכבי. הפאניקה שלהם במחצית הראשונה לסגור את הצבע שחררה את הצהובים לשלשות פתוחות.

חיכיתי לראות מתי ז'ליקו ייכנס לטירוף. זה הגיע כשוויוקאס, שכנראה לא מבין את תפקידו על המגרש, לא עשה עבירות על סופו וגם לא משך ממנו במשך כל החצי אפילו עבירה אחת.

בגלל חישובים הגנתיים, מעט מאוד זמן היו על המגרש באטיסט, שאראס ודיאמנטידיס ביחד ולמרות שמכבי הייתה עד אז עם אפס איבודי כדור ופאו עם שבעה, תוך שתי דקות ההפרש ירד לשש. גם זה עדיין לא שכנע את ז'ליקו שהחשיבות של להכניס את הכדור לטבעת של היריב לא פחותה מאשר לשמור על הטבעת שלך.

הרבע השלישי של מכבי היה חלש כתוצאה מהרכבים מאולתרים בגלל בעיות עבירות של חלק מהשחקנים שדייויד העדיף לשמור אותם לרבע המכריע. גם תשע הנקודות שהצהובים קלעו ברבע הזה לא היו מתרגילים מתוכננים. אגב, בגלל בעיית עבירות וההרכבים המאולתרים, מכבי נתקעה יותר מדי זמן בלי סל, אבל הירוקים התעקשו לא לנצל זאת כדי לחזור למשחק הרבה יותר מוקדם.

גם השופט הטורקי של ארדואן לא עזר, מכבי קרובה לפיינל פור (יוסי ציפקיס)

לא הבנתי איך בהפרש של שלוש נקודות, 35 שניות לסיום וכשהכדור אצלך, שאראס, השחקן שהכריע הכי הרבה משחקים באירופה בעשור האחרון, נשאר לשבת על הספסל וניק קלאטס, שעשה 1 מ-8 מהשלוש בשני המשחקים האחרונים, נמצא על הפרקט.

אפשר לספר סיפורים על כמה פאו קבוצה מתורגלת, אבל יותר מדי פעמים הייתה לה אפשרות לחזור למשחק והיא לא סיימה אף תרגיל עם זריקה נוחה. אפילו מפסק זמן היא חזרה לא מאורגנת ואיבדה את הכדור. זה לא משנה עד כמה אתה סומך על ההגנה שלך, עם 62 נקודות במשחק חוץ אי אפשר לבקש ניצחון.

לדעתי את המשחק הזה צריך לנצל להגברת הביטחון ולא להגדלת החששות. מאמן צריך לחשוש, שחקנים צריכים לקבל ביטחון. אבל לשדר צריך הפוך.

גם מכבי חששה מהשופטים וגם אני אבל אפילו הם התעלו. בסופו של יום, לפאו עדיין נשארה ההרגשה שאפשר לעשות את זה אבל ביום חמישי עם כל הלחץ זה תלוי יותר במכבי. למרות שארדואן שלח שופט טורקי, יכול להיות שהוא יצטרך לסבול את מכבי באיסטנבול.