נגמרו הציפורניים, אזלו המזטים, הפופקרן כבר הספיק להתעכל והלב עוד שניה מתחבר למוניטור של ניידת טיפול נמרץ. כי מה שמכבי ת"א העבירה את אוהדיה בהיכל נוקיה והאלפים בבית, הוא לא פחות מאשר מתיחת סף העצבים של בני האדם.
הרבע הראשון נפתח בסערה בשעה שיוגב אוחיון במשחקו אולי הטוב ביותר במדים הצהובים, חתך דק דק את ההגנה של היוונים, בלאט חייך וז'ליקו אוברדוביץ' לא האמין איך זה קורה לו. אבל לאט לאט פנאתינאיקוס עם דיאמנטידיס המעולה נגסו בפער ופתאום האופציה של להודיע בבוקר בעבודה שאתה לא מגיע בשל תשישות נפשית, הלכה ונהייתה יותר ריאלית.
|
אוחיון. משחק מעולה (יוסי ציפקיס) |
|
|
הרבע השלישי היה הרבע שבו היוונים חזרו למשחק והראו שהם לא מוותרים עליו: 44:50 למכבי ועדיין הכל פתוח. ברשותכם בואו ניגש לרבע האחרון. למרות ערב שלשות חלש מאוד של היוונים, 46 שניות לסיום ודיאמנטידיס יוצא לו לטיול בצבע וקולע סל ששוב מוריד את ההפרש לנקודה אחת. הלב כבר מאיים להפסיק לפעול, זה כבר יותר מדי בשבילו. בלאט מעולם לא נראה כה מתוח.
|
דיאמנטידיס. הבולט בשורות פאו (יוסי ציפקיס) |
|
|
ואז 15 שניות לסיום הנדריקס גורם לאלפי הצופים בנוקיה לשחרר קריאות יש! עם התעופפות אה-לה סופרמן וסל ניצחון אדיר ששם על הלוח תוצאות 1:2 למכבי. רק בקשה קטנה אם לא קשה לכם, בחמישי הקרוב אנא מכם סיימו את זה כמה שיותר מוקדם, הלב פשוט כבר לא יכול לעמוד בזה. בחמישי הקרוב מכבי צריכה את יוגב אוחיון חד, ועם ניהול משחק כמו היום, אין ספק שמכבי תנצח.
הכתוב הינו טור דעה