אוי כמה שלפעמים כדורגל יכול להיות משחק עצוב. אם ראיתם עד הסוף בלי להירדם את מכבי חיפה מול הפועל כפר סבא, אתם מבינים על מה אני מדבר. הפעם הראשונה במשחק שבו ראיתי את השחקנים רצים באמת, הייתה אחרי שסארי פלאח הבקיע את הפנדל המכריע והוליך את חבריו לריצה משוגעת אל עבר היציעים. למה לעזאזל הם לא מסוגלים לרוץ ככה במהלך המשחק עצמו?
מכבי חיפה עוד יכולה לזכות השנה בגביע, כי לגביע כידוע חוקים משלו אבל יותר מכך גם לעונה העלובה הזו חוקים משלה. אם הפועל תל אביב נמצאת במקום השני, מכבי חיפה ברבע גמר הגביע ועירוני קרית שמונה היא האלופה שבדרך לא צריך להרחיב על איכויותיה של העונה הזו שזוחלת אט אט לקראת שלבי הסיום שלה.
חיפה תהיה ברבע הגמר וקרית שמונה לא. מי שלא מבין עד כמה אווירה עכורה מחוץ למגרש יכולה להשפיע על קבוצת כדורגל צריך לראות מה קורה לקרית שמונה מאז הפיצוץ הגדול בין רן בן שמעון לאיזי שירצקי. בהפועל תל אביב פיצוצים שכאלה הם עניין שקורה אחת לשעתיים.
 |
| שחקני מכבי חיפה חוגגים את העלייה לשלב הבא (משה חרמון) |
|
| |
בקרית שמונה למדו להכיר את זה רק עכשיו. ותראו מה קורה. ברגע שהאווירה נעכרת והיחסים מתקלקלים, ברגע שהבעלים, המאמן והאוהדים כבר לא ממש ביחד, גם השחקנים הטובים והמוכשרים ביותר מפסיקים לתת את הסחורה שבמצב אחר היו יכולים לתת אותה בקלות. קרית שמונה תהיה אלופה אבל היא כבר לא תהיה העונה מה שהיא הייתה במהלך 30 מחזורים. זו כמובן עוד הוכחה לכך שהכדורגל יכול להיות לפעמים משחק עצוב. בעיקר כשמדובר בכדורגל הישראלי.
וכן, גם הפועל תל אביב ברבע הגמר. זה כבר מתחיל להיות משעמם העניין הזה של הגביע. עוד פעם להגיע לגמר, עוד פעם אצטדיון רמת גן, עוד פעם האווירה המפוקפקת הזו שאפילו שמעון פרס ואבי לוזון לא מצליחים להכניס בה חיים בטקס הענקת הגביע. האם הפועל תל אביב הולכת להניף אותו גם השנה בפעם השלישית ברציפות? האמת, נכון לרגע זה, זה לא ממש אכפת לי.
מה שאכפת ומעניין יותר היא העובדה שמתוך ההריסות ומבין עיי החורבות מצליחים הילדים היתומים של הפועל תל אביב להתעלות על עצמם ולגלות קצת יכולת אבל בעיקר את הדבר הזה שנקרא "אופי". כמו בקרית אליעזר כך גם בשכונת התקווה, הפועל תל אביב החבוטה הצליחה לגלות שוב אופי ואפילו הרחקתו המוצדקת של השוער שלה והועבדה ששיחקה 75 דקות בעשרה שחקנים לא קילקלה את זה.
 |
| איגייבור חוגג את אחד משעריו (יוסי ציפקיס) |
|
| |
בסיפור השיקום המופלא הזה בולטים כמובן שני הזרים של הפועל שכבר זכו כאן מאיתנו למילות הספד - אורמוש ואיגייבור. בעיקר איגייבור. נוסא, נוסא איפה היית עד היום? אולי בעצם אין זה מקרה שממש לכבודך מתנגן עכשיו מעל כל גל אתר ואפילו בבית האח הגדול הלהיט שנכתב ממש עבורך: נוסא, נוסא, איי סה צ'ה פגו.
ומילה אחרונה לקראת הדרבי שמחכה לנו בשבת. כבר אמרנו משהו על הכדורגל כמשחק עצוב, נכון? אז אם השחקנים לא דואגים לכך תמיד אפשר לסמוך על הדיינים המגוכחים של ההתאחדות לכדורגל שעדיין לא הבינו את מה שהבינו כבר בכל העולם: אין כזה דבר לקיים משחק כדורגל ללא קהל, בטח שלא דרבי. דרבי עצוב הולך להיות כאן בשבת, אבל יכול להיות שהפועל בכל זאת תנצח. אל תשכחו שבהרכבה של מכבי תל אביב יהיה בולט מאוד בחסרונו כוכב הדרבי הקודם, מנשה משיח.