רבע לשבע

אחרי 30 מחזורים, אני חושב שאפשר להגיד: לבית"ר ירושלים יש דרך. סוף סוף ראינו את הקבוצה הזו נלחמת עד הסוף, שולטת במשחק שלם, לא נשברת. בית"ר של אמצע העונה הייתה נשברת אחרי שהייתה חוטפת שער ומתקשה להחזיר. בית"ר של שני המחזורים האחרונים היא קבוצה טובה ולוחמת, כמו שצריך להיות.

במחצית הראשונה מול בני יהודה, הייתה בית"ר ראויה לכבוש שער אחד לפחות. אבל זה לא קרה. יתרה מזו, היא חטפה שער בניגוד למה שקרה על הדשא, ולא נשברה. הניצחון שלה מוצדק מאוד, בהתחשב במספר המצבים שאליהם היא הגיעה, ולאורך כל 90 הדקות.

סטיבן כהן סיפק תצוגה נהדרת. הבחור חם המזג הופיע בגדול למשחק ועם שער ובישול בהחלט היה רמה אחת מעל כולם. עמית בן שושן שבר את הבצורת הארוכה שלו בדיוק בזמן הנכון - עם הכניסה למשחקי הפלייאוף התחתון.

עמית בן שושן זוכה לאהבה (שי לוי)

אני זוכר איך בפתיחת העונה זכה בן שושן לשבחים על המשחקים שלו, ואיך דיברו על כך שהוא בתקופה לא טובה בכלל לאחרונה. השער הזה מחזיר אותו לעניינים ובעיקר נוסך בו ביטחון שלא היה בחצי השני של העונה.

ארבע נקודות מהקו האדום ומשחק מול מכבי פתח תקווה שנמצאת במקום ה-14 יכולים להציב את בית"ר ירושלים אחרי המחזור הבא בפער של שבע נקודות מהקו האדום, הפרש שבהחלט יכול להספיק לה כדי לשחק בלי לחץ ביתר משחקי הפלייאוף התחתון.

משה סיני וטל בן חיים. מכבי פתח תקווה במצב הגרוע ביותר (יניב גונן)

יותר מהכל, ואני מסכים עם אלון חזן שכתב כאן טור אישי מוקדם יותר - הקהל של בית"ר ירושלים הוא המפתח שלה. מבין כל קבוצות התחתית, לבית"ר גרעין האוהדים הגדול והמשפיע ביותר. 9,500 אוהדים הגיעו לטדי ועודדו לכל אורך המשחק. האוהדים האלו גרמו לכל חובבי הכדורגל לא רק לרצות, אלא גם להבין - בית"ר חייבת להישאר בליגת העל.

הכתוב הינו טור דעה.