כותרות מרוחות לאורכם ולרוחבם של דפי העיתונים, ראיונות עם שחקני מפתח וניתוח מקיף על כל פרט ממה שהיה אמור להיות משחק העונה. אולי זה מה שיקבע מי תהיה במקום הראשון בסיום העונה ותזכה באירוח המשחק המכריע בפלייאוף. כל אלה הם חלק מהפנטזיות של אוהדי הפועל תל אביב או של כל אוהד ספורט נייטרלי שאוהב מתח וריגוש עד השריקה האחרונה.
אך מה שקיבלנו הוא משחק לפרוטוקול שהשאלה שניצבת לפניו היא כמה ילדים ונשים ינצלו את המהלך הטורקי-ישראלי ויבואו לצפות באלופה החדשה מול הקבוצה שיצרה השנה כותרות "מעולם אחר".
במבט מעמיק על העונה הזו, אוהדי הפועל, שחקניה, בעליה ומאמניה, צריכים לדפוק את הראש בקיר ולומר לעצמם "איך אנחנו לא מתמודדים עד השריקה האחרונה על התואר". מלחמות חסרות התקדים שהיו בהפועל השנה בין הבעלים לקהל גרמו לדאבל הסיטורי - לאלופה חדשה ולסכסוך קיצוני בין קהל ובעלים שהעניקו יתרון כל כך משמעותי ליריבה בדרך לעונה חלומית.
 |
| שחקני הפועל חוגגים עם האוהדים. צריכים לדפוק את הראש בקיר (עמית מצפה) |
|
| |
למען הסר ספק, עירוני קרית שמונה עשתה אליפות גדולה תוך כדי מקסום היכולת האישית והקבוצתית של שחקניה (שאפו ענק לרן בן שמעון). אין לי ספק שאם הפועל הייתה מתנהגת באופן שפוי היא הייתה נותנת לה פייט עד הסוף.
באילו נקודות ציון עברה קרית שמונה במסעה המופלא? לדעתי היו הרבה רגעים מיוחדים, אבל היה משחק אחד שגרם למפנה אצל הקבוצה וגם העצים את השבר בהפועל. זה קרה בדיוק לפני סיבוב. ב-12 בדצמבר 2011. קרית שמונה אירחה את הפועל, שהייתה במקום הראשון עם נקודה הפרש.
זוכרים שמהראן ללה החמיץ מול שער ריק בדקה ה-45? ושעומר דמארי החמיץ מול דני עמוס המצוין מצב של אחד על אחד? ואז בדקה ה-75 אלעד גבאי שרף את אגף ימין, הגביה מצוין ושם בתוך הרחבה תוך כדי מיומנות נפלאה ברק בדש נגח בצורה מושלמת את שער האליפות (דויד סולארי נגד בני יהודה הבקיע את השער היפה ביותר אבל לא את שער האליפות). ומאותו מחזור שאבה קרית שמונה ביטחון אדיר ואמונה ביכולתה לעשות את הבלתי ייאמן.
ומהצד שני, מאותו ערב החל מחול השדים בהפועל לחצות קווים. פיטורי מאמן, חדר הלבשה לא שקט, הדלפות לא מכובדות ובעיקר יחסי בעלים-אוהדים שהביאו את המועדון לסחרור בלתי ניתן לעצירה שאותו ניצלה קרית שמונה בצורה מושלמת.
 |
| בדש וגבאי חוגגים את השער החשוב (עמית מצפה) |
|
| |
באותו ערב, במחזור ה-15, נפרצו מחסומים פסיכולוגים אצל האלופה שבדרך ונסתמו אצל היריבה מתל אביב כל האנרגיות להצלחה. דמיינו לעצמכם שהאדומים מנצחים באותו משחק ועולים לארבע הפרש בפסגה. למרות זאת, אף אחד לא ישכנע אותי שהליגה הייתה נראית אחרת והביטחון ומקסום היכולות בקרית שמונה היו נאלצים להתמודד עם יריבה עיקשת.
עד לאותו משחק הפועל התמודדה בשפיות יחסית, אבל ההפסד אז הביא לתחילת הפורקן. רק תוצאות טובות יכולות להדחיק כאוס שכזה וזה בדיוק מה שקרה בשנה שעברה כשבקודקוד הקבוצה החלומית של הפועל היו שני אנשים (טביב והראל). תסכימו איתי שמערכת היחסים ביניהם לא הייתה כמו זו שבין קותי ליאנה. אבל ההצלחות הדחיקו ומשכו את הקהל לדחוף את הקבוצה עד הסוף.
קיבלנו כאן שיעור מה עושה שקט במועדון. ניהול נפלא (איזי שירצקי) ומאמן שידע בצורה מושלמת לנתב הזדמנות יוצאת דופן ומיצוי מקסימלי של המצב. מנגד, בצד האדום של תל אביב, נמצא מועדון שהאנרגיות השליליות כרסמו כל יתרון מקצועי על יריבתה.