יש בהחלט מקום לאופטימיות

נבחרת ישראל תתחיל בקרוב קמפיין חדש במטרה להעפיל למונדיאל 2014 בברזיל. אומנם לא העפלנו לטורניר גדול מאז 1970, אבל נדמה כי לראשונה אחרי הרבה זמן, ועל אף הגרלה יחסית קשה, יש אופטימיות באוויר.

החלום עליו מדבר אלי גוטמן, ועליו גם אנחנו חולמים, הוא אכן אפשרי, ואולי אפילו כבר בקמפיין הנוכחי. אפשר להגיד כי הסגל העומד לרשותו של המאמן הלאומי, לא היה כל כך איכותי כבר הרבה זמן.

בניגוד לשנים עברו בהן סבלנו מחוסר חלוצים משווע, ניתן לראות כי מעולם החוד הלאומי לא היה חזק יותר. אליניב ברדה, עומר דמארי, תומר חמד ובן שהר הם הרביעייה אותה זימן גוטמן למשחק הידידות מול אוקראינה, וזו בהחלט רביעייה ראויה.

חמד חוגג. אין סיבה שלא יחגוג גם בנבחרת (האתר הרשמי של מיורקה)

להוסיף לחבורה המכובדת הזו את איתי שכטר, עדן בן בסט, טל בן חיים ושלומי ארבייטמן ויש בהחלט סיבה להיות אופטימיים. בניגוד לשנים רבות בהן הסתמכנו על חלוץ אחד (רונן חרזי, אלון מזרחי, פיני בלילי, רוני רוזנטל), המלאי ממנו צריך לבחור המאמן הלאומי הוא איכותי באופן בולט.

גם בקישור, מאז תקופת אייל ברקוביץ', אבי נמני וחיים רביבו לא היה סגל כל כך עמוק. ליאור רפאלוב, מאור מליקסון, ביברס נאתכו, ערן זהבי ויוסי בניון הם בהחלט חבורה מכובדת, לא לדבר על רבים וטובים שנשארו בחוץ דוגמת גילי ורמוט ויניב קטן.

מאור מליקסון. הרבה זמן לא היה קישור איכותי כזה (האתר הרשמי של ויסלה)

דווקא בהגנה הנבחרת סובלת ממחסור בעייתי. טל בן חיים הוא אומנם הבלם המוביל שלנו אבל כבר נמצא אחרי השיא, ולא משחק באופן קבוע בפורטסמות' בליגת המשנה באנגליה. הבלם השני המוביל של הכדורגל הישראלי הוא ללא ספק דקל קינן, אבל הקיבוצניק המסור לא רואה דקות בקרדיף. הבלם הבולט בליגה שלנו הוא סאלח חסארמה, ובכל ארבע הקבוצות הגדולות אין בלם אחד ראוי לרפואה.

המזל הוא שדווקא גוטמן, שידוע בטקטיקה ובמשמעת שלו, יידע לעשות גם עם מעט החומר שעומד לזכותו בהגנה את המיטב. בהזדמנות זו קשה שלא לציין שוב את אוזלת היד של ההתאחדות, משרד הפנים ומי שלא נבחר, על כך שבלם ברמה גבוהה כמו דגלאס דה סילבה, ממש התחנן לשחק בנבחרת, אך לא קיבל את מבוקשו.

דה סילבה חוגג. חבל שהוא לא בסגל הנבחרת (שי לוי)

אם נסכם את פתיחת הדרך של הנבחרת היום (רביעי) עם פרסום הסגל, אז בניגוד לקמפיינים של לואיס פרננדס ודרור קשטן יש אופטימיות באוויר. אולי אנחנו לא יכולים לפורטוגל החזקה של כריסטיאנו רונאלדו, אך הנבחרת הרוסית בהחלט לא בתקופת השיא שלה והמקום השני הוא בהחלט ריאלי. וכמו שאלי גוטמן אמר, חלומות באמת מתגשמים. נתראה בברזיל 2014. 

הכתוב הינו טור דעה