אוהדי הספורט בארץ עוקבים בהשתאות אחרי המסע המופלא של הפועל קרית שמונה לאליפות והאמת היא שמופלא היא מילה עדינה. מועדון קטן מהפריפריה עם תקציב זעום באופן יחסי לקבוצות הגדולות ובעיקר, המון רצון, מוטיבציה והנאת משחק. הקבוצה של רן בן שמעון מובילה את הליגה בהפרש ניכר ביחס למתחרות האימתניות (לפחות על הנייר), הפועל תל אביב, מכבי חיפה ומכבי ת"א.
נשאלת השאלה מה קורה ביום שאחרי התואר? כיצד ניתן לשמר את ההישג הנפלא? לטובת אוהבי הטריוויה שבינינו אני רוצה לשאול, מה המכנה המשותף בין הפועל רמת גן, הפועל כפר סבא, בני יהודה, הפועל יהוד והפועל ב"ש? כולן זכו בתואר כזה או אחר בעבר ולאחר מכן, כלום ושום דבר. בקושי שרדו, ירדו ליגה או שפשוט צללו לתהומות הנשייה. למה זה קורה?
במילה אחת - תשתיות. תשתיות מוגדרות כמבנים ומערכות התומכות בארגון ומאפשרות לו להשיג את מטרתו. בקבוצת כדורגל הכוונה היא לניהול נכון הכולל: אסטרטגיה והגדרת מטרות ברורה לאורך זמן, לא רק עד סוף העונה. יכולת ניהול אגו של שחקנים וכוכבים, יצירת קשר ויכולת הזדהות ארוכת טווח בין הקהל לקבוצה, הגדלת מאגר האוהדים, מערכת פיננסית יציבה ומעל לכל, היכולת לספק לאוהדי הכדורגל חוויה באמצעות שיטת משחק מהנה.
כל האלמנטים שמניתי ואף יותר, עושים את ההבדל בין המועדונים הגדולים בעולם כדוגמת מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, ריאל מדריד לבין קבוצה קטנה כמו קרית שמונה. למועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, יש מעבר לכיסים עמוקים, מסורת ותשתית מצוינת. אין זה אומר שכל שנה הם יזכו באליפות, אך זה כן אומר שהן תמיד תהיינה פקטור משמעותי במאבק על התארים השונים. המקבילה הישראלית לכך היא מכבי חיפה שהצליחה לבסס את עצמה כקבוצת הכדורגל הישראלית שמנוהלת באופן הטוב ביותר.
 |
| ברצלונה מצליחה לאורך זמן בזכות תשתית ארגונית ראויה (רויטרס) |
|
| |
לטעמי, אין הבדל בין ארגון כלשהו לקבוצת כדורגל. שניהם נדרשים להוכיח את יכולתם מדי יום, הראשון, במגרש העסקי והאחרון, במגרש הכדורגל. לפיכך, על מנת שלא להפוך לאירוע חד פעמי או אפיזודה חולפת, הן קבוצת הכדורגל והן הארגון, נדרשים לבנות תשתיות ניהוליות וארגוניות מקצועיות שיתמכו בהישגים לאורך זמן. אחרת, ההצלחה שלהם תהיה מטאורית וככל הנראה גם הדעיכה ביום שאחרי.