סינדרלה, לכלוכית ויובל המבולבל

כל כך עצובה ומדכאת הליגה שלנו השנה כשגם כשיש לנו סינדרלה בגביע היא חייבת כנראה להתנהג בעיקר כמו לכלוכית. בני לוד עשתה את זה בגדול מול בית"ר ירושלים אבל במקום אצילות של מנצחים קיבלנו מופע מגעיל ומעורר חלחלה של מנהל קבוצה שמתנהג כמו ראש כנופיה.

הטעם המתוק של הניצחון המוצדק התחלף בתחושה מרירה של גועל נפש. במקום שנגניב חיוך קטן לעובדה שבתוך שלושה ימים חוטפת בית"ר ירושלים הגזענית פעמיים משתי קבוצות ערביות, אנחנו נאלצים להתעסק עם אוהדים שמבזים את ההמנון ועם מנהל קבוצה שמבזה את הכדורגל ואולי אפילו להסכים עם אלה ביציע המזרחי שטוענים: אתם רואים, ערבים מעולם לא יהיו בבית"ר ירושלים.

סיבוב ח' של הגביע מאפשר לנו לחלק ח"ח לשלוש קבוצות שבאו מלמטה והוכיחו שוב מה באמת שווה ליגת העל שלנו. בני לוד שלא ספרה את בית"ר, הפועל ירושלים שעשתה את זה לקונפטי פתטי וגם בית"ר כפר סבא שמעלה מחשבות אולי בית"ר האמיתית נמצאת בכלל בשרון ואולי צריך איציק קורנפיין לקחת את סירוטקין כדי להכניס קצת חיים בגוף המת של הקבוצה שלו.

שחקני הפועל ירושלים בטירוף לאחר הניצחון על מכבי (גיא בן זיו)

זאת לא חכמה גדולה לנצח היום קבוצה מליגת העל גם אם אתה קבוצה שבאה מליגה שבה הכוכבים הם בני 40 ויתר השחקנים הם חובבנים. בליגה החלשה הזו צריכה גם מכבי חיפה להתאמץ כדי לנצח קבוצה שתרד בסוף השנה מהליגה הלאומית לליגה א' ומן הצד השני יש לנו אלופה גאה שמביאה למשחק בקרית אליעזר מספר אוהדים שאפילו מכבי פתח תקווה היתה מתביישת בו.

סיבוב הגביע הזה ייזכר בעיקר בזכות הירושלמים. האדומים שאולי יעלו לליגת העל והצהובים-שחורים שאולי ייפרדו ממנה. הוא ייזכר גם בגלל מכבי תל אביב ששוב לא מצליחה להעפיל שלב בגביע ובזכות בית"ר ירושלים ששוב מחליפה מאמן.

יובל נעים הולך הביתה. אני זוכר אותו במשחק הבכורה של בית"ר בסיבוב הראשון נגד הפועל תל אביב בלומפילד. בית"ר הפסידה אז שלא בצדק 1:0, נעים והשחקנים חגגו למרות ההפסד אל מול האוהדים הצוהלים שמילאו את היציעים שמאחורי השער. היתה תחושה באוויר של חבורה לוחמת ונעים היה בטוח שהקהל של הצהובים-שחורים השתנה. עובדה: הנה הוא מעודד וצוהל למרות ההפסד.

כתבתי אז שנעים יגלה מהר מאוד שאין דבר כזה קהל צוהל בהפסדים ושאין דבר כזה הנהלת קבוצה בליגת העל שמוכנה לספוג יותר מאשר כישלון או שניים. מהר מאוד היה ברור שהאימפריה של בית"ר ממשיכה להתרסק והיחיד שאיחר להבין את זה היה יובל נעים. איש חביב בסך הכל עם הרבה כוונות טובות אבל עם סימן שאלה גדול לגבי היכולת. יובל המבולבל הולך הביתה ובית"ר מחכה לפראייר הבא שיבוא לספוג את האש.

יובל נעים. בית"ר מחכה לפראייר הבא שיבוא לספוג את האש (גיא בן זיו)

נו טוב, בכל זאת מילה אחת על הפועל תל אביב. מה אומרים אחרי 0:3 על מכבי יבנה? לא אומרים כלום. מתייחסים בעיקר לעובדה המעציבה שרק 1,500 אוהדים הגיעו למשחק. חזרנו לימים השחורים שבהם יציעי בלומפילד היו ריקים והקהל של הפועל היה במיעוט גם במשחקי הבית. יש כמובן תירוצים, זה בסך הכל גביע, בסך הכל משחק מול קבוצה מהליגה השלישית. אבל אי אפשר להתעלם כמובן מהעובדה שכמו הליגה כולה גם הפועל תל אביב הפכה להיות קבוצה עצובה, קודרת ולא מעניינת.

מכבי תל אביב קיוותה להציל את העונה עם הגביע. תמיד מקווים שם למשהו שיציל ממשהו. גם בית"ר ירושלים ציפתה לתפוס מומנטום חדש. מכבי חיפה והפועל תל אביב העפילו שלב והן יכולות השנה עדיין לזכות בגביע, אבל גם זכיה כזו לא באמת תחזיר את החיוך לאוהדים העגומים. יש בעונה הזו סינדרלה אמיתית. היא לא בני לוד ואפילו לא בית"ר כפר סבא. קוראים לה קרית שמונה והיא היחידה שרשאית לחייך בכל הדרך אל האליפות המובטחת. כל השאר נראה בעיקר כמו לכלוכית וכמו יובל המבולבל.