המנורה תישאר כבויה זמן רב

בית"ר ירושלים של השנים האחרונות היא אולי אחד הדברים הכי עצובים שקרו בכדורגל הישראלי. מהשנים הנפלאות תחת התמיכה של ארקדי גאידמק הגיעו העונות האחרונות, בהן הקבוצה איבדה כל דמיון לעצמה והפכה להיות עוד קבוצת תחתית בליגת העל.

קשה לראות מהצד מה קורה למועדון הזה ולא לתהות האם זהו גורלן של כל הקבוצות שנרכשו על ידי בעלי הון שבסופו של דבר החליטו שהכדורגל הישראלי לא מתאים להם.

אני לא יודע אם יובל נעים הוא האשם במצבה של בית"ר ירושלים, אבל אם הוא אכן לוקח אחריות ועוזב את הקבוצה בניסיון לזעזע כדי שהיא תינצל, צריך להעריך אותו על כך. לא כל מאמן היה מוותר על המשכורת החודשית שלו וראינו לא מעט מאמנים אחרים בליגת העל שנאחזו בתפקיד שלהם בכח וגרמו עוד נזק לקבוצה.

אין ספק שאחרי שני המשחקים האחרונים עם בני סכנין ובני לוד, קשה להאשים רק את נעים במצב. בקבוצה שמגיעה לשני משחקים כל-כך קריטיים ונראית כמו הצל של עצמה, הבעיות הן הרבה יותר עמוקות מרק מאמן, או רק שחקן. זה משהו שונה לגמרי. שחקנים בלי אופי, בלי משמעת.

אוהדי בית"ר ירושלים. שלא יצפו לנס מאיווניר או קשטן (שי לוי)

בעונה שעברה אורי מלמיליאן עזב את בית"ר ירושלים, הוחלף ברוני לוי והמאמן הצליח להביא זעזוע מסויים לקבוצה שבסוף העונה אף החלה להיראות כמו בית"ר של ימים טובים יותר.

לא ברור מי יחליף את נעים, אם זה יהיה מוטי איווניר או דרור קשטן, אך לשניהם תהיה משימה זהה כפי שהייתה בזמנו לרוני לוי. לגבש סביבם את 22 השחקנים במטרה לגרום לקבוצה לברוח מהתחתית.

אם הם מסוגלים לכך? הזמן יגיד, מה שבטוח, היום נכתב עוד יום עצוב בהווה של בית"ר ירושלים. מועדון עם היסטוריה מפוארת ועתיד בערפל.

הכתוב הינו טור דעה