אם כל קבוצה בליגה האנגלית היתה חיה, זה היה הולך כך: מנצ'סטר יונייטד - אריה (המלך שבראש שרשרת המזון), ארסנל - טווס (יפה, אבל לא שימושי), צ'לסי - סוס (דוהר בראש, אבל לא מבריק במיוחד), טוטנהאם - שועל (תמיד ראש לשועלים) ומנצ'סטר סיטי - חזיר (אוגר כספים בבטן אבל מסריח מהראש).
וליברפול? ליברפול היא חתול, בדיוק כמו החתול שפרץ לכר הדשא באנפילד במשחק מול טוטנהאם. מצד אחד, לליברפול יש תשע נשמות והיא הראתה את זה לא מעט פעמים לאורך ההיסטוריה, במיוחד ב-3:3 המדהים ההוא באיסטנבול מול מילאן.
לליברפול יש את האינסטינקט הנמרי הזה, כמו לחתול, להסתער על היריבה שמאיימת עליה, בעיקר אם זו יריבה גדולה וחזקה ממנה. לצערם של האוהדים במרסיסייד, קבוצות קטנות יותר, או במקרה שלנו עכברים שמכרסמים את החתול המתנשא, נוגסות דרך קבע באדומים של קני דלגליש.
 |
| החתול שמשקף את ליברפול על הדשא באנפילד (רויטרס) |
|
| |
מצד השני, לליברפול יש את אותו מזל רע שמביא החתול השחור שעובר מתחת לסולם ושובר את המראה. כבר יותר מ-20 שנה האליפות לא מגיעה לעיר של הביטלס וגם בעונות בהן היתה אדירה, כמו 2008/09, היתה קבוצה טובה ממנה שקטפה את התהילה.
במשחק מול טוטנהאם, ליברפול לא ידעה למצוא את שער הניצחון שיעזור לה במאבק על העפלה לליגת האלופות, ממנה היא נעדרת כבר יותר מדי זמן. דלגליש והאחראי על הרכש, דמיאן קומולי, מובילים את ליברפול לכיוון הנכון למרות שייקח עוד זמן רב (אם בכלל) עד שהכתר ה-19 ינחת בממלכת הסקאוזרים.
הכתוב הינו טור דעה
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם