אוהדי הפועל עלו מדרגה

אני מאוד אוהב מחאות. א' ב' של דמוקרטיה, היא הזכות של כל אזרח באשר הוא להביע את דעתו.

ביחד עם מחאות חברתיות, אוהל הפראיירים של המילואימניקים וההפגנה התורנית מול הכנסת, גם אל מגרשי הכדורגל הגיעו המחאות וטוב שכך.

אוהדי מכבי באו בזמנו עם בגדים שחורים ליציעים במחאה על לכתו של הסמל הבלתי מעורער שלהם, אבי נמני. אוהדי מנצ'סטר יונייטד מוחים לא מכבר נגד בעלי הקבוצה, הגלייזרים. זה מקובל, זה לגיטימי. אוהדי הכדורסל של מכבי תל אביב מוחים נגד שיטת הפיינל פור, אוהדי בית"ר איימו בחרם צרכנים על צ'רלטון רק לפני יומיים על מנת שיזיזו את שעת המשחק שלהם לאחרי כניסת שבת.

אלי טביב. אוהדי הפועל חצו מדרגה (יניב גונן)

אבל עם כל הכבוד, יש מחאה ויש מחאה. על אף שטרם ידוע מי בדיוק זרק את הרימון, קשה להניח שאין קשר בין מחאת אוהדי הפועל תל אביב כנגד בעלי הקבוצה, אלי טביב, לבין זריקת הרימון הבוקר על ביתה של אשתו, דנה אשכנזי. זה אומנם לכאורה רציני מאוד בינתיים, אבל שוב, צריך להיות עיוור בשביל לחשוב שאין קשר בין המקרים.

אין זו הפעם הראשונה בה נזרק רימון לחצר ביתו של הבעלים. הוא אומנם שוהה במיאמי, אבל אשתו ובתה בת השלוש עדיין נמצאות בבית, ועל כל מקרה שלא יהיה, זריקת רימונים מקומה במלחמות ולא בוילה בשכונה בצפון תל אביב.

שלטי המחאה נגד אלי טביב (יוסי ציפקיס)

אוהדי הפועל חייבים להבין, כי לצד המחאה הלגיטימית שהם מקיימים, ישנם תמיד גורמים קיצוניים שיחליטו לקחת את המחאה הזו צעד אחד רחוק מדי. זו אומנם לא אשמתו של אותו אוהד שמסתובב מחוץ לבלומפילד בחולצה ועליה הכיתוב E.T GO HOME, אבל זה בהחלט תוצר ישיר של המחאה.

אז אולי הגיע הזמן שלצד המחאה, הדגלים, השירים והשלטים, אוהדי הפועל גם יכללו בתוך המחאה הזו גם צד חינוכי יותר, למען אותו אוהד בודד, שלא מבין מהי דמוקרטיה, ויעשה צעד דומה, שיגמר באסון גדול ועל הדרך יכתים קהל שלם של אוהדים.

הכתוב הינו טור דעה