גאונותם של שני אדונים

בשבוע החולף חזרו למרכז הבמה שני ענקי כדורגל, פול סקולס ותיירי הנרי. חזרתם של שניים מהסמלים הכי גדולים של מנצ'סטר יונייטד וארסנל דווקא בעונה בה מנצ'סטר סיטי וטוטנהאם נראות כמועמדות רציניות לזכות באליפות מסמלת הרבה, אך בעיקר היא מצביעה על חוכמתם של המנג'רים שלהם, ארסן ונגר וסר אלכס פרגוסון.

הבעיה של האדומים מלונדון וממנצ'סטר העונה דומה - בשתי הקבוצות מה שחסר זו מנהיגות. סקולס והנרי הם בדיוק השחקנים שיכולים לחבר מחדש את שתי הקבוצות ולהצעיד אותן אל עבר המטרות שלהן, אליפות במקרה של יונייטד, וכרטיס לליגת האלופות במקרה של ארסנל.

אני בטוח שפרגוסון מעט מתחרט שהחזיר את הג'ינג'י רק עכשיו ולא לפני חודשיים, כי יש סיכוי יותר מטוב שבעזרתו של סקולסי, יונייטד לא הייתה מוצאת את עצמה בשלב 32 האחרונות בליגה האירופית הזניחה.

התקווה של הסקוטי היא שעם הנהגתו של סקולס יצליחו חניכיו לצלוח את שורת המשחקים הקרובים, הכוללת מפגשי חוץ מול ארסנל, צ'לסי וטוטנהאם ומשחק ביתי לא פשוט מול ליברפול, ולהישאר קרוב ליריבה העירונית במאבק על תואר האליפות.

כנראה שגאונים באמת חושבים באופן דומה. ונגר ופרגוסון (רויטרס)

אך מלבד האינטרס האישי של המנג'ר הצרפתי, חזרתו של תיתי נבעה בעיקר משתי סיבות מקצועיות. הראשונה ואולי העיקרית היא שכנוע רובין ואן-פרסי, השחקן החשוב ביותר של התותחנים, להישאר בקבוצה. המטרה השניה - חיבור הקבוצה והחדרת רוח חדשה לחדר ההלבשה.

אם אכן יצליחו ונגר ופרגוסון להשיג את מטרותיהם יוכתר המהלך הזה כגאוני ופעם נוספת ניווכח שלא סתם שני המנג'רים הוותיקים מחזיקים מעמד בעמדותיהם כל-כך הרבה זמן. אם המהלך לא יצלח, לפחות זכינו בעוד כמה רגעים משניים מהשחקנים הגדולים ביותר אי פעם.

הכתוב הנו טור דעה