האהבה לספורט היא כמו גיל ההתבגרות, זה לא שהיא מסתיימת אבל מגיע הגיל שבו אתה כבר לא מסוגל להתפתח.
בתור ילד הייתי מסוגל לאכול הכל מן הכל. הייתי יושב בניחותא שעתיים רצופות כדי לחזות בטל בנין משחק במדי קאן, חצי שנה ביליתי כל שבת בבוקר מול אליפות העולם בטניס שולחן, הערצתי את רוכב האופנועים, ג'רמי מגראת', לא פיספסתי מחזור של ליגת סובארו בג'ודו וחיכיתי בקוצר רוח לסיפורים המרתקים של המגזין "פוטבול מונדיאל" על ליגת האלופות האוקיאנית.
ואז מגיע הרגע שבו הקסם הנאיבי של הילדות מתפוגג. מיצור פתוח ורגיש אתה הופך לסלע נוקשה וציני. פתאום להעריץ רוכב אופנועים אלמוני זה כבר לא מתבקש, אלא מגוחך. פתאום לבלות שבת שלמה מול שידורים חוזרים של טניס שולחן זה לא הדבר הכי נכון לעשות, אלא ביזבוז זמן מוחלט.
"אתה צריך ילד שינפץ לך את כל חומת הציניות שיצרת", אמרה לי אמי לא פעם. אין לה מושג כמה היא צדקה, ילד משלי עדיין אין לי, אבל ילד אנגלי אחד הצליח בלי פטיש אוויר אלא עם מקל סנוקר פשוט לנפץ את כל המחסומים הרגשיים שנבנו עם השנים בנפשי ואיפשר לי להיפתח כמו כשהייתי ילד אל ענף ספורט חדש ללא כל תנאי.
 |
| ג´רמי מגראת´. אליל ילדות שלי (GettyImages) |
|
| |
קוראים לו ג'אד טראמפ, יש לו תסרוקת א-לה ג'סטין ביבר וסגנון משחק שובה עין. הוא רק בן 22 בענף ספורט שבו גם גיל 40 הוא לגיטימי, אך כבר מזמן הוא לא הדבר הגדול הבא, אלא הדבר הגדול עצמו.כשאתה צופה במשחק סנוקר של ג'אד טראמפ, אתה לא צופה בסנוקר, אתה צופה בג'אד טראמפ. זה סנוקר מושלם, מסמר שיער, הרפתקני, מסעיר, מסקרן, מיוחד, חדש וזה בעיקר משהו אחר, ואי אפשר להוריד מזה את העיניים.
פעם בכמה שנים, קם הספורטאי אשר לא סתם מתבלט בצורה יוצאת דופן בענף שלו, אלא מחזיק ביכולת חריגה להמציא אותו מחדש. בולט עשה את זה לריצות הקצרות, ג'ורדן עשה את זה לכדורסל, ולטראמפ יש את כל מה שצריך כדי לעשות זאת לסנוקר.
 |
| זה לא סנוקר, זה ג´אד טראמפ (GettyImages) |
|
| |
רבים וטובים ממני סיכמו את השנה החולפת מכל זווית, ג'וקוביץ', מסי, פטל, נוביצקי ואחרים זכו בצדק למירב ההלל והשבחים. בניגוד אליהם, טראמפ לא קטף כמות בלתי נתפסת של תארים, הוא אפילו לא זכה בתואר אלוף העולם בספורט שלו, אבל מכל אותם השמות הוא היחיד שהצליח לגרום לי להתאהב כמו ילד, ולכן הוא אולי לא ספורטאי השנה אבל הוא ללא ספק הספורטאי שעשה לי את השנה.הכתוב הינו טור דעה