מארבע קבוצות יוצא פיהוק גדול

קשה לצופה אובייקטיבי ליהנות באמת משני משחקים שהסתיימו יחד ב-85 נקודות הפרש. ובכל זאת, הנה כמה דברים שקפצו מול העין במהלך הערב השני הארוך מאוד, ארוך מדי, בטורניר צ'אנס במלחה.

מכבי ת"א – ברק נתניה. ברגע שדני פרנקו אמר לפני המשחק ש"יש לנו עוד שבועיים עד לפתיחת העונה" (נתניה היא הקבוצה החופשית במחזור הפתיחה בשבוע הבא), קלטתי שהקבוצה רגועה מדי, שלמה עם גורלה ותחטוף.

לא שהיא היתה מנצחת או מפסידה בהפרש חד-ספרתי בכל מקרה, אבל לפתוח בפיגור 17:3 ואז לקבל הנחה מדייויד בלאט שמוציא את ליאור אליהו ולהמשיך עד 25:7 ולקבל הנחה נוספת עם ההורדה לספסל של שון ג'יימס, שניהם הטובים במגרש עד לאותו רגע, זה לא לעניין.

ליאור אליהו. לא כוחות (שי לוי)

אחר כך, גם בזכות ההנחות של מכבי וגם בזכות פוטנציאל לעשות הרבה נקודות במהירות מסחררת באמצעות הרכז החדש ג'רום רנדל ואדריאן בנקס, נתניה חזרה. אבל ההפרש טס מ-6 ל-27 כל כך מהר, והמשחקים האלה כל כך תלויים במכבי ת"א, עד שקשה לכבוש את הפיהוק.

אחרי שהיתה בעונות האחרונות קטלנית בריבאונד התקפה, נתניה משחקת עכשיו כמו קבוצה של גארדים עם מעט מאוד בשר בפנים. החיסרון של הזר החדש כריסטיאן בארנס ודאי שלא עזר לה. עם רנדל במקום שמוליק ברנר סגנון המשחק שלה יהיה שונה לחלוטין בוודאות. מוקדם להעריך לאן תגיע על סמך משחק מול קבוצה שטובה ממנה בכמה דרגות בכל אספקט.

ומכבי? גם כשהיא מוותרת בהתאם לחוק החדש על שלושה שחקנים (הפעם סופוקליס שחורציאניטיס, מילאן מצ'באן ותיאו פפאלוקאס) הסגל שלה עדיין ארוך והמאמן ממשיך להיות רציני ודרוך להחריד. לאורך העונה קבוצות ישראליות יצטרכו לתפוס את מכבי בנקודות זמן שיערבבו חוסר איזון, הרכבים משתנים תדירות ועייפות רבה ומצטברת, כדי לנצח אותה.

ג´ורדן פארמר מול ג´רום רנדל. מכבי תצא מאיזון במהלך העונה? (שי לוי)

הפועל חולון – הפועל גלבוע/גליל. נכון לעכשיו ההבדל הגדול הוא בניהול משחק. צ'ייסון אלן ששיחק כרכז בנורת'איסטרן לא עשה את העבודה עבור גלבוע/גליל. להציב את אופיר פרחי ונמרוד טישמן מול מורן רוט בשלב הזה בקריירה של כל אחד מהשלושה, זה כמעט לא הוגן.

על רוט כבר מזמן לא מדברים במונחים של טמפרמנט והתלהבות בלבד. אלו תכונות שתמיד היו לו והן מציבות אותו בדרגה משל עצמו בהשוואה להרבה מאוד שחקנים ישראלים אחרים. עכשיו הוא גם כדורסלן נהדר, מנוע של קבוצה שלמה, פותח סוף-סוף עונה שניה ברציפות באותו מקום. ה-מקום, מבחינתו.

רוט. חולון היא ה-מקום בשבילו (שי לוי)

כשמשחקים לצד רכז שעובד קשה כל כך ומשתפר מעונה לעונה (24 נקודות ו-10 מ-11 מהשדה ב-29 דקות הפעם), קשה להישאר אדישים. זרים ותיקים וחדשים שמשחקים סביב רוט צריכים להדביק את הקצב ואת תחושת הדחיפות, אחרת יישארו מאחור.

תענוג לראות את רון לואיס חוזר לכאן אחרי אותה עונה טובה שהיתה לו בנהריה. הפלוס הגדול של חולון הוא שהסגל שבנתה אמנם קצר אבל איכותי. כשלואיס ייקלע לערב שבו הנקודות לא יבואו בצרורות או בקלות, יהיה שם עבורו דן גרונפלד, שלא שיחק הפעם.

בסך הכל ויחסית לקבוצה לא גבוהה במיוחד, חולון רשמה 'וי' מוחץ גם בתחום הריבאונד (28-42) והשיגה הרבה נקודות קלות בהתקפות מתפרצות. הפער בן 34 נקודות בין חולון לגלבוע/גליל לא משקף את ההבדל האמיתי בין הקבוצות, כפי שיתברר ודאי עמוק לתוך העונה, אבל דבר אחד בטוח: יילך הפרויקט הזה לאן שיילך, חולון, כמו תמיד, היא המקום להיות בו ולראות כדורסל.