כשהייתי ילד הלכתי עם חברים אחר הצהריים לשחק כדורגל. כמיטב המסורת העפתי כדור לגג ורצתי לטפס כדי להחזיר אותו כשמול עיני, על הגג, התגלה כדור דיאדורה 'פרסטיז'' חדש לגמרי שאיתו ירדתי למטה כדי לחשוף בפני חברי את השלל איתו חזרתי וכנראה גם אחזור הביתה. המחשבה שחברי יפרגנו לי על המציאה וישמחו בשמחתי התחלפה מיד בצרות עין, דרישות שאחזיר את הכדור למקום ושאסור לי להרוויח מן ההפקר.
היום, אחרי יומיים משוגעים והרבה יותר מזה, מאור מליקסון ויתר על ההזדמנות לשחק בנבחרת פולין ולהיות הישראלי הראשון שישתתף בטורניר היורו, אחרי מבול של ביקורת, חוסר הבנה ודרישות שיחזיר את המציאה שלו לבעליה, שחס וחלילה בישראל לא יהיה שחקן שיתעלה על הבינוניות שהכחול לבן שלנו מייצג, שאף אחד לא יקבל את הפרסטיז' הזה.
סיבוב עולמי קטן ברשותכם. באליפות אירופה האחרונה בכדורסל, תחום מלא במתאזרחים בפני עצמו, השתתף סרג' איבקה בנבחרת האלופה של ספרד. איבקה הקונגולזי, ששני הוריו שיחקו כדורסל בנבחרת המקומית, בחר לייצג את נבחרת ספרד כחלק מהתקדמות מקצועית, סיכוי לעוד תארים וגם להרוויח כסף אותו הוא שולח בחזרה למדינה שלו. בוגד.
 |
| בנושא מליקסון, אולי כרגיל, הגמל הישראלי לא רואה את הדבשת (האתר הרשמי) |
|
| |
ומספרד לישראל, כי כרגיל הגמל הישראלי לא רואה את הדבשת. כל מי שהיה בעניינים, דאז, יודע לספר על הנבחרת של רלף קליין ב-1979 שלקחה מדלית כסף באליפות אירופה. נבחרת המתאזרחים עם סטיב קפלן, לו סילבר ובארי ליבוביץ' נזכרת כאחת שהביאה כבוד לישראל, כמובן שלא כאחת שביישה אותה. לא סטיב, לא לו ולא בארי מרגישים בעיה בארה"ב או בישראל, ההערכה כלפיהם היא גבוהה בשתי המדינות.כמו כן אף ישראלי לא הלין על אף שער בנבחרת של רוברטו קולואטי או על הייצוג של אלכס אברבוך באולימפיאדה כשעלה לגמר באליפות עולם ולא כשאנה סמשנובה הביאה הישגים בטניס. יתרה מזאת, כמה ביקורות חטף שר הפנים שלא הסכים לסדר את עניינו של טוטו תמוז? או שדגלאס דה סילבה וגוסטבו בוקולי עדיין היו רלוונטים?
אבל במדינת הגמדים, אלו שלא מסוגלים לראות גבוה, אלו שרוצים שכולם ישארו נמוכים כמוהם, רעש מהומה. מישהו העז לנסות לעשות את הדרך ההפוכה ופתאום דברים נראים אחרת, אותם אנשים שביזו את המדים האלו שהם כל כך חושבים שצריך לקדש הם אלו שיצאו כנגד.
 |
| מאור מליקסון והפרסטיז´ (שי לוי) |
|
| |
מקרה מליקסון מחדד את כל מה שהפכנו אליו. הלאומנים הכי גדולים שמוקיעים כל גילוי לאומנות מחוץ אך מקדשים אותו כל הזמן מבית. חסרי יכולת פירגון ומרשים לעצמנו להתערב בחיי אדם כאילו היו חיינו אנו. מאור מליקסון יישאר שחקן כדורגל, הלוואי שגם יצליח בשנים הקרובות להגיע למיצוי והגשמה עצמית בלי השתתפות בטורניר האיכותי ביותר בכדורגל העולמי, אנחנו, כמדינה, נשאר עם האיוולת, עם המקובעות, עם הצביעות ועם חוסר היכולת להסתכל על סיטואציות משני הצדדים, לצערי לא רק כשזה נוגע לספורט.הכתוב הינו טור דעה