עבורי, עומרי אפק הוא זן נדיר בנוף הכדורגל הישראלי. אינטילגנט עם ראש על כתפיים לא רק מחוץ למגרש אלא גם על כר הדשא. הראש שלו כל הזמן פעל והיתה לו תנועה יוצאת מן הכלל.
אני זוכר אותו בתור ילד במה שכולם זוכרים כ"תינוקות קשטן". כילד הוא היה ילד מוכשר עם כדרור מצוין שיכול היה לשחק בכמה וכמה תפקידים. אני זוכר איך תמיד היה לו ויכוחים עם דרור קשטן על דברים טקטיים. דרור היה צועק עליו הרבה אבל הוא היה מקבל את זה בהבנה. לא להאמין, אבל היה מצחיק באימונים של הפועל.
עומרי בן אדם. גאון, מרוב הגאונות שלו הוא היה תמיד חולם והיו לו תגובות מצחיקות. שחקן שתמיד היה כיף בחברתו. היתה לנו תקופה יחד עם שמעון גרשון, שהחלטנו ללמוד בבינתחומי. אני ושמעון קלטנו מהר מאוד שזה לא בשבילנו אבל עומרי? הוא הסתדר שם כמו דג במים.
הוא הגיש עבודות בזמן, עבד בבית והכין שיעורים, השקיע והיו לו ציונים טובים, הוא פשוט נולד בשביל זה. אני ושמעון לעומת זאת אמרנו נואש מהר מאוד. עומרי הוא בחור עם ראש על הכתפיים.
 |
| אפק. "אני זוכר אותו בתור ילד. הוא גאון" |
|
| |
אחרי התקופה שלו בהפועל תל אביב הוא עשה קפיצת מדרגה לאירופה. בנבחרת הוא נתן גול אדיר לפביאן בארטז. לא להרבה שחקנים יש ברזומה שער לשוער הצרפתי.
עומרי הוא שחקן שמאמנים תמיד אהבו, שחקן שחושב. מאוד חבל שהוא פרש מהסיבות האלו, כי הוא יכול היה לתרום עוד הרבה בליגה שלנו, ליגה שצמאה לשחקנים ותיקים.
למי שתוהה, אני לא יודע אם הוא ימשיך לקריירת אימון, כי אני לא יודע עד כמה הוא מעוניין להישאר בכדורגל. אבל אל תדאגו, עומרי הוא גאון השקעות שיודע מה לעשות עם הכסף, יש לו ראש ואני לא דואג לו. לכל מקום אשר אליו הוא יפנה, הוא יצליח. אני צופה לו עתיד נהדר.