כאוהד ארסנל מגיל קטן, החווייה שעברתי במשחק מול מנצ'סטר יונייטד היא כזו שלא אשכח לעד. להבדיל אלפי הבדלות, כשמכבי תל אביב הובסה 10:0 על ידי מכבי חיפה עוד לא מלאו לי ארבע שנים כך שאת תחושת ההשפלה שחשו אז חבריי הצהובים לא הרגשתי, אך אני מניח שהיא זהה למה שעבר עליי הפעם.
השערים של וויין רוני ואשלי יאנג היו בגדר מסמרים שננעצו בבשר החי, פעם אחר פעם. ההתנהלות המביכה של תיאו וולקוט, ארון רמזי ורובין ואן פרסי עם הכדור רק הפכה את הגלולה למרה עוד יותר.
כשראיתי איך הכדורים נכנסים בזה אחר זה ואת לוח התוצאות מעלה עוד מספר אסטרונומי, הלב נחמץ. תוסיפו לכך את העובדה שאיתי בחדר ישבו אוהדי יונייטד כדי להבהיר כמה עגום היה הערב הזה.
 |
| ונגר. זמן להגיד שלום (רויטרס) |
|
| |
ב-23.10.2010 פרסמתי כתבה ממש כאן, ב-ONE, הקוראת לפיטורים של ארסן ונגר מהתותחנים. כמות התגובות השליליות שזכיתי להן היתה מדהימה. קללות בלתי פוסקות, האשמות אישיות על הבנתי את המשחק, אך אני אמרתי אז מה שאני אומר גם היום, כי הכתובת היתה על הקיר.
ונגר, בהתנהלות הכאילו חסכונית שלו, חירב כל חלקה שבנה. ושלא יבינו אותי לא נכון, מה שהצרפתי עשה בארסנל עד היום שבו תיירי הנרי עזב היה מדהים, בלתי נתפס, הישג שאף מאמן לא יוכל ככל הנראה לשחזר.
אלא שמהיום בו הנרי זעב וארסן ונגר החליט לפתוח במדיניות הצעירים בלבד שלו, הגסיסה האיטית של ארסנל החלה. ה-2:8 היה נראה בשלב מסוים כמו שביתה איטלקית של השחקנים. כשוולקוט וואן פרסי ירדו אל הספסל, הם אפילו לא החליפו מבט עם המאמן, שלחו מסר ברור במי הם תולים את האשמה.
 |
| וולקוט. לא סתם הוא לא לחץ את ידו של המאמן |
|
| |
זה לא שארסנל היתה פחות טובה ממנצ'סטר. היא פשוט לא היתה קיימת לידה. שימשה כתפאורה באצטדיון הנפלא של השדים האדומים, סיפקה תצוגה משפילה שתיחרט לנצח בספרי השיאים.
ומה נותר לעשות עכשיו? ונגר העקשן טוען שהוא לא חושב להתפטר, אך למען האמת, זה לא צריך לבוא ממנו. זה צריך לבוא מראשי ארסנל שחייבים להבין שהמיתוס הזה נשבר.
ארסן ונגר כבר לא טוב לארסנל, הוא רק מזיק לה. אם סאגת ססק פברגאס וסמיר נאסרי לא עשתה את זה, אם הכשלונות בעונות האחרונות לא עשו זאת, התבוסה ליונייטד סיפקה את כל התשובות. זמנו של ונגר בלונדון תם.
הכתוב הינו טור דעה