הצבא הישראלי היה ידוע תמיד כ"צבא העם", אך יש חיילים שלוקחים רחוק מדי את ההגדרה הזו. משום מה, לאחרונה, חיילי צה"ל בכל מקום - וגם במקומות בהם לא הם לא אמורים להיות.
מבט בתמונות מפריצת אוהדי בית"ר אל הדשא במשחק נגד הפועל ראשל"צ מגלה פעם נוספת חייל צה"ל, במדים, מסתער - לא על האויב אלא על שחקני בית"ר.
במקום להיות מרוכזים באימונים, בבטחון שוטף ובכל פעולה אחרת שהיית מצפה מחיילים לעשות, חלקם מסיימים את היום בהפגנת אוהדים כזו או אחרת.
לי, זה מאוד צורם בעין. אני לא מכיר עוד מדינה (דמוקרטית, יש להזכיר), בה חיילים נוטלים חלק בהפגנות או פעולות מחאה בהיבטים ספורטיביים.
אני מבין שלא תמיד יש זמן ללכת הביתה להחליף בגדים. אני מבין שיש ג'ובניקים, שמקבלים "צו 8" מחבריהם האוהדים ומבינים שהם חייבים, פשוט חייבים, להתייצב לאימון של הקבוצה על מנת להביע מחאה גורפת, אך בכל זאת - למה המדים?
 |
| אוהדי בית"ר פורצים. ועמם: חייל (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אני יכול רק לדמיין את אותה קריאה לגיוס המוני. חייל כלשהו בבסיס היכנשהו, מקבל בתדר הצה"לי (באייפון), הודעה שיש הקפצה. "תבוא דחוף, יש פריצה במשחק נגד ראשל"צ. התייצבות חובה". הוא זונח את משימתו, ורץ אל המגרש.
אגב, משום מה רוב הפריצות מתבצעות על חצי מדים - לרוב חצי מדי א'.
לעיתים רואים אותם גם ביציעים. יש חיילים, וזו זכותם, שמגיעים למשחקים על מדים משום שהגיעו היישר ממשימתם. אין כל בעיה עם כך, כל עוד הם זוכרים שהם על מדים, ולכן תפקידם מחייב ומייצג: לראות אותם צורחים, קוראים קריאות גזעניות וכד', זה בטח לא משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום.
אז מה אפשר לעשות? למען האמת בעולם הספורט, בהתאחדות לכדורגל, אין יותר מדי מה לעשות, אבל לצה"ל יש הרבה מה לעשות. ככל הידוע, החייל שפרץ בעבר למסיבת עיתונאים של מישל פלאטיני ואבי לוזון, זכה לימי מחבוש. הצבא אמור להמשיך במגמה הזו.
חייל אשר נתפס פורץ למגרש, מתפרע או מבזה את המדים, צריך לספוג ענישה כזו מטעם הצבא, שתרחיק אותו מהמגרש עד סוף השירות הצבאי שלו. או לפחות, שייקבע שהוא יכול ללכת למשחקים רק ב"רגילה", שם הוא בטח לא יהיה על מדים.