השנים האי-זוגיות הן בעייתיות עבור אוהדי הכדורגל בעולם, שלא נהנים ממונדיאל או יורו שמתקיימים בשנים הזוגיות, וכך כאשר מסתיימת העונה אנחנו ממתינים כבר בציפייה דרוכה לראות כדורגל ישראלי מחוסר עניין שמייצר הקיץ בכדורגל העולמי, אולם השנה הגיע קרש הצלה בדמותו של הקופה אמריקה לו חיכינו כל כך.
הציפייה היתה גדולה מאוד, מה אפשר להוסיף על השמות ברזיל וארגנטינה על שלל כוכביהן כשהטורניר משוחק במגרשים הארגנטינים, עם להט ותשוקה שייחודיים לאיזור הזה של העולם ונבחרות נוספות שמגיעות למונדיאלים ומייצגות את יבשת דרום אמריקה בכבוד מדי פעם כמו פראגוואי, אורוגוואי, אקוואדור וקולומביה.
במצב עניינים שכזה, מה הפלא שאפילו קדימון למשחק של קולומביה מול קוסטה ריקה מצליח לרגש את אוהד הכדורגל הממוצע, שבימים כתיקונם לא היה מודע כלל לקיומו של משחק שכזה (אלא אם כן שיחק בווינר).
 |
| שחקני ברזיל מיואשים אל מול הבונקר של ונצואלה (רויטרס) |
|
| |
אבל אחרי שלושה ימים של טורניר עולה ריח גדול מאוד של אכזבה ממה שראינו עד כה וציפייה גדולה מאוד שתגיע מגמת שיפור רצינית ביותר ובמהרה. לאחר ארבעה משחקים בטורניר המרגש הזה, שידוע בנבחרות המשחקות כדורגל התקפי, ראינו שלושה שערים בלבד ואם להודות על האמת לא הרבה יותר מכך הזדמנויות לכיבוש שערים.
האכזבות הגדולות כמובן הן שתי הגדולות של דרום אמריקה, ארגנטינה וברזיל, שלא הצליחו לשבור את חומת ההגנה הבצורה של בוליביה ו-ונצואלה בהתאמה. בארגנטינה בונים על הביתיות כדי שתביא אותם לזכיה ראשונה בקופה אמריקה מזה 18 שנה! (נצח במושגים מקומיים), אולם אם ה"אלביסלסטה" לא ישתפרו במהרה ומסי יעבור לשחק יותר קדימה, אז הם ייאלצו להמתין עוד מספר שנים עד לטורניר הבא.
שתי נבחרות שאני מסמן כמועמדות גדולות להגיע לשלבים הגבוהים ואולי אף לזכות בטורניר, תוך שהן מפתיעות את שתי הגדולות, הן אורוגוואי (להזכירכם, מקום רביעי במונדיאל האחרון) וצ'ילה. לאחר הפתיחה הצולעת, בלשון המעטה של ארגנטינה וברזיל ושל הטורניר בכלל ניתן לצפות דווקא מהשתיים הללו שיחזירו לנו את העניין בטורניר הזה, לפני שנזפזפ לערוצים אחרים כדי לצפות במונדיאל הנבחרות עד גיל 17 שמתקיים בימים אלו במקסיקו ומייצר שערים רבים ודרמות ענקיות.
הכתוב הינו טור דעה