בפעם המי-יודע-כמה בזמן האחרון, גם היום אני מתבייש בתור אוהד כדורגל ישראלי. אני מביט בכותרות ותחושת גועל אוחזת בי. הייתכן שהספורטיביות, שלאורה חייבים להתנהל גופי ספורט בכל מקום בעולם, לא קיימת בכדורגל שלנו?
את התשובה לשאלה הזו אשאיר לחוקרי המשטרה לגלות, גם אם היא תהיה לא נעימה. אני יודע שהמוצר שנקרא "כדורגל ישראלי" הוא לא הדבר הכי סקסי שיש. אבל לפחות צריכה להיות בו ספורטיביות. אם את מקומה תפסו ערכים לא ראויים, אנחנו בדרך לאבדון.
אני לא רוצה להתייחס לאף אחד מהנחקרים, העצורים, האזוקים והכלואים בפרשת "הכדור המרכזי" באופן ספציפי. אני מעדיף להתייחס לעובדה מטרידה מאוד בכדורגל הישראלי - תנאי הסף לכניסת בוסים ואנשי עסקים לענף.
|
אבי לוזון יוצא ממפלג ההונאה. הבעיה לא בהתאחדות (יניב גונן) |
|
|
משרד המשפטים מקשה על ההתאחדות לכדורגל לגלות מיהם האנשים שנכנסים לכדורגל, פשוט כך. בואו נניח שאני רוצה לרכוש את אחת הקבוצות בליגה. להתאחדות אין אפשרות לגלות עובדות על עברי. אם העבר שלי לא ממש נקי, זה לא יעניין אף אחד ולא יפריע לי להיות בעלים של קבוצה בליגה.
באופן הזה, ההתאחדות לא יכולה להקשיח את הקריטריונים לאנשים שרוצים לעמוד בראש קבוצת כדורגל. "אנחנו מכירים בעובדה שצריך להחמיר מעבר לקריטריונים הקיימים היום, וכבר בימים הקרובים נגבש את הדרך", הצהיר אורי שילה במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינס. חבל שפרשה כזו צריכה לגרום לדברים לזוז.
|
תומר סיני. אולי הפרשה האחרונה תזעזע את המערכת (יניב גונן) |
|
|
"אין לנו שום סמכות לחקור אותם או לטפל באנשים", הבהיר שילה, וחשף בעצם את הבעיה האמיתית. מי שמעיף מבט בטורים שאני כותב כאן, יודע שאני בדרך כלל לא מחמיא להתאחדות, בלשון המעטה. אבל הפעם היא באמת לא יכולה לעשות דבר, כי היא לא יכולה להיכנס למקומות שבהם המדינה צריכה לפעול.
הבעיה היא מערכתית, אבל אף אחד לא מדבר עליה, כי ככה זה כנראה נוח יותר. פרשת "הכדור המרכזי", בעלת השם הנחמד יחסית למה שהיא מכילה, היא הסיכה שפוצצה את הבועה הזו. אנחנו כבר למודי ניסיון ויודעים שרק כאשר קורה משהו, דברים מתחילים לזוז כאן. חבל שזה קורה, אבל אולי בסופה של הפרשה המכוערת הזו, אנחנו גם נראה שינויים מהותיים . אולי, יום אחד, נזכה לכותרות שקשורות אך ורק לספורט.
הכתוב הינו טור דעה.