לכאורה, לברון ג'יימס אמור להיות אחד האנשים הכי מאושרים שיש. הקוף על הגב שלו מראה סימנים של עייפות וקינג ג'יימס קרוב מאוד לאליפות הראשונה בקריירה שלו אחרי שנים של אכזבות עם קליבלנד.
נוסף על כך, הוא משחק עם החברים הכי טובים שלו בקבוצה נהדרת, השמש בפלורידה תמיד זורחת והוא אפילו לא הגיע לגיל 27, גיל בו מייקל ג'ורדן הגדול עדיין חלם על אליפות.
אבל כשג'יימס יסתכל על עצמו במראה, הוא בוודאי לא יאהב את מה שהוא רואה. הפחד הכי גדול שלו לפני הכניסה לפלייאוף עם מיאמי גולם באמירה של כמה פרשנים שסנטו בו כשציינו שהוא הולך להיות ה'סקוטי פיפן' של דווייד ווייד בפלייאוף הזה.
הילד-גבר שהגיע מתיכון אקרון, שם סופר כי מדובר בשילוב בין מייקל ג'ורדן למג'יק ג'ונסון, שגרם לקבוצות להפסיד בכוונה כדי להשיג את הבחירה הראשונה בדראפט, מי שהפך פתאום את קליבלנד לעיר אטקרטיבית וגרם לזינוק בעסקים המקומיים, שהטיל את חיתתו על כל הליגה ונכנס לכל סרטוני 'מהלכי השבוע' של ה-NBA הפך להצגה המשנית בשואו של 'פלאש'.
מסתבר, בדיעבד, שהאיש שנבחר במקום החמישי בדראפט 2003, מקום אחד מתחת לכריס בוש וארבע מקומות מתחת לג'יימס, הוא הסופרסטאר האמיתי שיצא מהמחזור המוכשר הזה.
 |
| דווויין ווייד. לוקח על הגב שלו את הקבוצה, בניגוד לג'יימס (GettyImages) |
|
| |
ג'יימס נתן פלייאוף ענק, היה נהדר בסדרה מול שיקאגו וגם מול דאלאס הוא עושה את שלו, פחות או יותר. אבל אם הסדרה תמשיך כך, זה יהיה פשע (ואני לא אופתע אם ב-NBA יבצעו את הפשע הזה), אם ווייד לא יזכה תואר ה-MVP.
לברון, שהגיע לליגה כאחד שאמור היה להיזכר בנשימה אחת עם הגדולים ביותר, משחק תפקיד משני לחברו לקבוצה והפך את עצמו לעוד שחקן מן המניין בראי ההיסטוריה.
יכול להיות שזה באמת גדול עליו, שהלחץ הגדול והציפיות ממנו פשוט הכריעו אותו והוא מרגיש בנוח לתת את הכדור לווייד ולהסתכל איך הוא מנצח משחק אחרי משחק. יכול להיות גם שהוא פשוט מוותר לעצמו. לעולם לא נדע את התשובה האמיתית עד שלברון ישחק בקבוצה שבה הוא ה'טופ דוג'. בעצם, לעולם לא נדע את התשובה.