הצדק והרחמים של העונה

"נעשה צדק", כתבו בעיתונים על הזכיה של מכבי חיפה באליפות. "נעשה נס", כתבו אותם עיתונים בדיוק לפני שנה כשהפועל תל אביב זכתה. הכותרות שיקפו את התחושות האמיתיות בקבוצות עצמן. במכבי חיפה באמת מרגישים שהאליפות היא חלק בלתי נפרד מקרית אליעזר ושרק כוחות עוינים או נס משמיים, יכולים לגזול מהם את מה שמגיע להם. בהפועל תל אביב, שום דבר לא ימחק את הגן הלוזרי. אם זכינו באליפות, משמע שקרה נס.

אז הנה הסתיימה לה עונה נוספת ואפשר לסכם. אני עוד לא יודע אם הקיזוז יישאר איתנו גם בשנה הבאה, ועל המסקנה משתי שנות קיומו היא שכאשר צריך הוא עושה צדק וכשלא צריך הוא איננו משפיע. אם מכבי חיפה היתה זוכה באליפות בשנה שעברה, זאת היתה הקבוצה הפחות טובה שזוכה. הקיזוז עשה עוול למספר הנקודות של חיפה, אבל צדק עם העדיפות האיכותית של הפועל. השנה, כשהפועל נעלמה במאני-טיים וחיפה הגיעה לאותו שלב ממש בשיאה, שום קיזוז לא יכול היה למנוע את מה שצריך היה לקרות.

אלישע לוי הוא מאמן העונה שלי. הוא עומד בתנאים שבכל קבוצה אחרת, מכבי תל אביב לדוגמא, לא היו מאפשרים לו לסיים עונה בשלום ובטח שלא שלוש עונות. יש לו בוס דעתן שלא חושש מלהתערב, יש לו קהל מפונק שכל דבר פחות מניצחון מביא אותו לשריקות בוז ולהתלהמות והיו לו השנה שחקנים בינוניים, אפילו בינוניים מאוד.

מאמן השנה שלי הוא אלישע לוי (עמית מצפה)

אם תומר חמד החביב הוא חלוץ הקלאץ' של השנה, זה אומר הכל. אלישע עשה השנה עם חיפה את מה שעשה קשטן בעונת 99/00 עם הפועל. הוא לקח חבורה של צעירים טובים יחד עם מבוגרים בינוניים פלוס, והביא אותם בזמן הנכון וברגע הנכון שהביא לאליפות.

תומר חמד, שכבר הוזכר כאן, הוא שחקן השנה שלי. היה ברור שכולם יבחרו את רפאלוב עם הניצוצות והברק. רפאלוב עשה את קפיצת המדרגה מפרחחות למנהיגות, אבל הכוכב שלי הוא האנטי כוכב. תעשו חשבון כמה נקודות, נקודות חשובות ודרמטיות, שווים השנה השערים של חמד ותבינו לבד. העובדה שמדובר גם בטיפוס חביב, צנוע, כזה שיודע שעבודה קשה היא הדרך האמיתית, רק מוסיפה לבחירה שלי.

אכזבת השנה שלי היא כמובן הפועל תל אביב. ב-15 במאי בשנה שעברה נסענו כולנו לטדי וידענו שלא תהיה אליפות, רק כדי להגיד תודה לשחקנים שעשו מעל ומעבר למה שהיה מצופה מהם וכמעט והצליחו. לא האמנו שברגע האחרון תצא מזה באמת אליפות. השנה, אליפות היתה צריכה ליפול כפרי בשל בידיהם של זהבי, ורמוט, שהר ותמוז.

אבל השנה הם לקו בעיקר בסעיף החשק, הרצון האמיתי לנצח ולהצליח, אולי בגלל שלא הבינו עד הסוף שהרבה יותר חשוב מלקחת אליפות זה לקחת שתיים ברציפות. זה מה שהופך קבוצה מסתם קבוצה טובה, לאחת שמתיימרת להשתלט על ההגמוניה בכדורגל הישראלי.

שחקני הפועל לאחר ההפסד לק"ש. אכזבת העונה (משה חרמון)

שמעתי שכמה אוהדי מכבי חיפה חגגו בשבת בטענה שהם עומדים למחוק את הפועל מהמפה. זה כנראה לא יקרה, אבל אם הפועל היתה לוקחת השנה אליפות, שאלת ההגמוניה לא היתה מקבלת את התשובה הברורה והמיידית הניתנת עכשיו: מכבי חיפה היא הקבוצה של המדינה.

יחד עם זה, הרגעים הגדולים שלי מן העונה הזו הם הרגעים שהפועל הגיעה לאירופה לא רק כדי להחליף חולצות וחתימות, אלא כדי להוכיח שלכדורגל הישראלי הקטן והדל יש מה למכור. ה-1:3 בחוץ על זלצבורג, ה-0:3 בבית על בנפיקה וה-2:2 מול ליון היו רגעים של גאווה וסיפוק.

אמרו לנו שהבית של הפועל היה חלש במיוחד השנה. בטח חלש. שאלקה בחצי גמר ליגת האלופות, ליון הגיעה עד לשמינית הגמר והודחה על ידי ריאל מדריד ובנפיקה בחצי גמר הליגה האירופית. אני מכיר קבוצות שהיו מסיימות בית כזה עם אפס נקודות, אפס ניצחונות ואפס שערים.

ואיך אפשר בלי הרגע הקומי של השנה. איפשהו בשלהי העונה מכבי תל אביב הצליחה סוף-סוף לנצח את אחת מקבוצות התחתית. מאור בוזגלו מתיישב בבית, עושה חישוב שאחרי הקיזוז יש עדיין לקבוצת ה-120 מיליון שקל סיכוי לאליפות. הקונפטי היה השנה פתטי יותר מתמיד. האמת שגם אני לא מצליח להבין כיצד קבוצה עם שחקנים כל כך טובים, תקציב כל כך שמן וקהל כל כך גדול מצליחה לגרד רק את המקום השלישי ורושמת לעצמה את התיקו בדרבי כהישג הגדול של השנה.

מאור בוזגלו. הרגע הקומי של העונה שייך לו (יניב גונן)

עכשיו מבטיחים במכבי שבשנה הבאה יהיה טוב יותר. הבעיה היא שבסוף זה הרי יצליח להם. בסוף תגיע העונה הזו שהכסף יתחבר לכישרון והמוטיבציה והשאיפות ייתנו את שלהם. כשזה יקרה, תודיעו לי. עד אז מכבי ממשיכה להיות בצד הפתטי של הליגה.

הצד העצוב והמעצבן של העונה הזו ממשיך לטעמי להיות זה שעליו אחראים הסוכנים למיניהם. צריך להודות שהאנשים האלה, גוזרי הקופונים, הם המנהלים האמיתיים של הכדורגל הישראלי. הכל נע על פי הכותרות שהם מספקים לאמצעי התקשורת בכל דקה וחצי, וכל שחקן שעושה ספרינט מוצלח או מבקיע שער מעיף מבט לעבר הסוכן שלו בתקווה למצוא גם את עצמו ברשימת המבוקשים לאירופה.

השבוע קראתי שהבעלים של פאלרמו מוותר על קסאנו משום שלדעתו ערן זהבי טוב יותר. פעם היינו מספרים בדיחות איך זה למכור קרח לאסקימוסים. אפשר להחליף אותם בבדיחה החדשה: הכדורגל הישראלי כובש את אירופה. קסאנו OUT זהבי IN. מסי היזהר, רפאלוב בעקבותיך.

ביום רביעי תסתיים העונה הזו בגמר הגביע. אחרי זמן רב הפועל מגיעה כאנדרדוג. בשנה שעברה ביקשה מכבי חיפה רחמים, השנה היא דיברה על צדק. אם יש צדק ויש רחמים הגביע צריך ללכת השבוע אל הצד האדום. תהיה חלוקה שווה וצודקת. הקיזוז המופתי בהתגלמותו.