הלך החלום נשאר הכבוד

המסע המופלא של מכבי תל אביב העונה ביורוליג נעצר בסופו של דבר מול פנאתינאיקוס שהוכיחה שהיא טובה יותר מהצהובים.

נזכיר שפנאתינאיקוס היתה זו שהעיפה את ברצלונה בשלב ההצלבה וכנראה שלא בכדי. ז'ליקו אוברדוביץ', שזכה בתואר השישי שלו באירופה, הכין את קבוצתו בצורה טובה יותר וניהל את המשחק בצורה עדיפה. בסופו של ערב, עמדו לראשותו שחקנים טובים יותר ודייויד בלאט, שהצליח  לבנות קבוצה שנראתה בתחילת העונה כבינונית, שאף אחד לא נתן לו סיכוי להגיע למעמד הרם הזה, הגיע למשחק הגמר לא כל כך מוכן.

דייויד בלאט שלא הגיע חד למשחק, שהושיב את סופו במשך דקות ארוכות על הספסל וסבל אמנם מכושר ירוד של ליאור אליהו (התעורר כאשר המשחק היה כבר גמור) הפסיד בקרב מוחות למאמן ענק וקבוצת כדורסל מאוזנת יותר בראשותו של דיאמנטידיס, שידע להפעיל את מייק באטיסט (18 נקודות ושישה ריבאונדים), למצוא את רומיין סאטו (13 נקודות) לשלשות וליהנות מערב מצוין של דרו ניקולאס( 14 נקודות), שהחליף את קלאייטס (קלע 17 בחצי הגמר נגד סיינה).

בלאט. לא הגיע חד (יוסי ציפקיס)

במכבי כשפרקינס פצוע וכשטל בורשטיין נכנס וכמעט לא תרם ובהתחשב בזה שמכבי משחקת משחק קשה שני בתוך פחות מ-40 שעות נראה היה שהכתבות היתה על הקיר.

מכבי לא יכולה לנצח כשהאחוזים שלה מהשתיים הם 39.5%. בנוסף הצהובים הפסידו גם בריבאונדים - 34:29 וכשסופו שיחק רק כ-15 דקות וכשליאור נזכר להופיע למעמד רק חמש דקות לסוף, ומכבי רדפה במשך משחק שלם אחרי פאו העדיפה והעמוקה, נותר רק להודות לדייויד בלאט, לשחקנים, להנהלה ולאוהדים על עצם ההגעה למעמד היוצא מן הכלל הזה.

נכון שעונת היורוליג הסתיימה בטעם חמצמץ ונכון שאלפי האוהדים רצו להביא את הגביע לתל אביב, אבל עושה רושם שמכבי עשתה מעל ומעבר וענתה על כל הציפיות וגם על זה צריך לדעת לומר תודה.

אוהדי מכבי הודו לקבוצה על עונה בלתי נשכחת (יוסי ציפקיס)