גביע האלתור

מצב הכדורסל באירופה בכי רע. אם קבוצה מאסיה שולחת לאירוע השיא של הענף אלפי אוהדים ומשתלטת על האולם בברצלונה, בעוד ממדריד מגיעים רק כמה מאות בודדות במקרה הטוב, זה אומר הכל.

חובב ספורט אירופאי ממוצע יעדיף היום את השידור הישיר מהפורמולה 1 באיסטנבול, מרוץ האופניים היוקרתי ג'ירו של איטליה שנפתח בסוף השבוע, או בגמר טורניר החימר בטניס ממדריד. לעומת זאת, מדינה שלמה במזרח התיכון תעצור את נשימה רגע לפני המועד החילוני החשוב ביותר לאזרחיה, כאשר לשחקני הצהובים רק שעתיים וחצי כדי להשלים ניצחון וחגיגה קטנה עם הקהל, לפני המעבר החד משמחה לאבל.

בדרך כלל, מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מייצג ערכים הפוכים לאלה המאפיינים את מדינת ישראל והספורט המקומי בפרט: ניהול קר, נבון ומדוקדק, תכנון לטווח ארוך, דגש על עבודה קשה ולאו דווקא על כוכבים וכמובן מוסר עבודה גבוה.

פדרמן ומזרחי. העדיפו להתרכז במנחוס במקום בתכנון (יוסי ציפקיס)

העונה הראתה מכבי כי לפחות מבחינת ההתנהלות היא יותר ישראלית מפלאפל, כשהאלתור והקומבינה היו נר לרגליה. כך היה בנושא יום הזיכרון, כאשר הצהובים ידעו מראש על מועד גמר היורוליג, אך לא דאגו לעניין בזמן מחשש לעין הרע, התנהגו כאחרוני המאמינים בקמעות ולחשים, ונזכרו רק ברגע האחרון לתקן במעט את השערורייה.

גם הסגל של מכבי לא נבנה בצורה הטובה ביותר. ההעדרות של גארד טבעי מחליף ברמה הגבוהה ביותר, כעת כשדורון פרקינס מושבת, זועקת לשמיים ומכריחה את בלאט לכסות טלאי אחד באחר. לעומת מצבת הגבוהים המרשימה, הצעירה והאתלטית, במכבי בונים עדיין על בורשטיין ושארפ כאלטרנטיבה. בחצי הגמר סיפק צ'אק איידסון המצוין את הפיתרון, ניצל מיס-מאצ' מול יריבים לעמדה נמוכים ממנו והיה אחד המפתחות לניצחון המשכנע.

אוהד עטוף בדגל. מדינת ישראל בטירוף, במדריד אף אחד לא מתעניין (יוסי ציפקיס)

זה הספיק מול גארדים מוכשרים מאוד אך נאיבים ולא מנוסים, שני הסרחיואים, יול ורודריגז, אך עלול להיות בעייתי מאוד מול שועלי כדורסל ותיקים ומשופשפים כמו רומיין סאפו ובעיקר דמיטריס דיאמנטידיס, המנהיג של פאנאתינייקוס על הפרקט.

המפתח כאמור שוב בידי אידסון, שיצטרך לבלות את רוב המשחק בעמדה זרה לו. מאבק מעניין צפוי גם בין בורשטיין, שצפוי לקבל היום יותר דקות מביום שישי, לבין דיאמנטידיס.

דריק שארפ. פתאום הפך לשחקן חשוב בסגל (יוסי ציפקיס)

אך האיש החשוב ביותר במכבי היום, כמו לכל אורך העונה, הוא דייויד בלאט, שהוכיח שלמרות התדמית הנוקשה והשמרנית, הוא יודע לאלתר. לבלאט, שאף פעם לא נתפס כאן כישראלי של ממש, יש את סוף סוף את ההזדמנות להפוך לאחד משלנו.

הכתוב הינו טור דעה