הכותרת למעלה זו הסיסמה של מועדון הכדורגל הנערץ ביותר בעולם. לא בכדי בחרו הקופירייטרים הקטלונים את המילים הללו. בימים האחרונים אני מבלה עם בני תום בברצלונה (התירוץ הוא טיול בר מצווה), והעיר כולה חיה, נושמת ולבושה בצבעי הכחול-סגול הידועים של הקבוצה. משחק כדורגל אורך כ-90 דקות, אבל האהדה, הטירוף ועבודת האלילים נמשכת סביב השעון. המשחק אמנם התקיים ביום שלישי בערב, אך התורים למוזיאון המועדון בקאמפ נואו ביום שני בבוקר השתרכו עד מגרש האימונים.
אלפי אנשים משלמים 20 יורו (מעל 100 שקלים) כדי לראות את ההיסטוריה של המועדון הקטלוני עטור הגביעים והתארים. אחרי סיור היסטורי הכולל זוגות נעליים קרועות של כוכבי עבר, תמונות של הסטארים, חולצות שהשחקנים לבשו, הגביעים וכו', מורשים המבקרים להיכנס לחדר התדריכים של העיתונאים לפני המשחק. שם ניתן גם להצטלם עם גביע האלופות. לא להתבלבל. אתה לא יכול לצלם. הם מצלמים אותך, והתמונה שלך ויקירך עם הגביע תעלה לך עוד 10 יורו.
בהמשך ניתן להיכנס ליציעים של הקאמפ נואו, ולהתרשם מאיצטדיון ענק ומפואר (אך בלתי מקורה, ואתמול חשנו בכך היטב...) המכיל כ-100 אלף מקומות ישיבה. לאחר מכן ניתן להצטלם תמונת "דמי" עם אחד מכוכבי הקבוצה. אתה מצטלם ולידך "כאילו" השחקן.
|
דוד וייה עם חבר קרוב. חלק מהחוייה וחלק מההכנסה (רויטרס) |
|
|
פוטו מונטאז' פשוט. גם מזכרת שכזו תכניס לכיס המועדון עוד 10 יורו, והנה לכם כל אחד מאלפי המבקרים העוברים כאן מדי יום הכניס לכיס המועדון כ-40 יורו עוד בטרם נשרקה שריקת הפתיחה.
בסוף הסיור אנחנו מגיעים לשופינג. חנות הדגל הרשמית של המועדון. שתי קומות ענקיות המציעות כל פריט שאתה רק יכול לדמיין של בארסה. החל מחולצות ומכנסיים, דרך סינרים של תינוקות, מגבות, סדינים, מצתים, בקבוקים, נעלי בית ומה לא. פרדייס של מרצ'נדייס. והאם המחירים מרקיעי השחקים מפחידים את הקונים? לתור בקופה יש תשובה מוחצת.
אי אפשר בלי מילה על כרטיסי הכניסה למשחק. האתר הרשמי של בארסה מוכר כרטיסים למשחקי הקבוצה. המחיר הגבוה ביותר הנקוב על כרטיס למשחק בליגת האלופות, גם חצי הגמר – הוא 250 יורו במקומות מצוינים, אלא שאז נכנסים לתמונה סוכני הנסיעות ומשרדי כרטיסים שקונות את כל הכרטיסים ולא מותירות ברירה אלא לקנות מהם במחירים מופקעים.
|
אוהדי ברצלונה בקאמפ נואו. יש כאלו ששילמו מחיר מופקע (רויטרס) |
|
|
אנחנו למשל שילמנו יותר מכפול על כרטיסים במקומות טובים. לא מצוינים. ואיך נכנסנו למגרש? באמצעות כרטיסי מנוי של ספרדי נחמד ובנו שחיכו לנו בלובי של הקבלה, והתבקשנו גם להחזיר אותו ללובי של המלון. נכון שהכלכלה עובדת על היצע וביקוש, ובכל זאת, המלצתי לישראלים: תארגנו לבד טיסה ומלון, ואת הכרטיסים תנסו להשיג או באמצעות אתר הקבוצה, ברגע שהם מוצעים למכירה, לפעמים זה מספיק זמן מראש או בברצלונה לפני המשחק. אתמול מכרו פה כרטיסים במחירים שפויים הרבה יותר.
מה שעוד אפשר ללמוד מהחברים בקטלוניה, הם לא משאירים כרטיסים פנויים. אם מישהו מחזיר כרטיס מוכרים אותו בשדרות הרמבלאס בציון שלט גדול והמחיר. כולל מקום בבוקס של האיצטדיון. זה טור כלכלי אבל אי אפשר בלי לציין שהאוירה והמשחק בקאמפ נוו הם חוויה שאם מתאפשר לכם כלכלית אסור לוותר עליה, רק לנסות להפחית נזקים.
"גול!, מסי, מסי, מסי" – כמו שתום הבן שלי אומר. ומי שזכה בהגרלה של אופ"א – שייהנה מאד בוומבלי!
וואמוס.