בזמן שאיציק קורנפיין, יו"ר בית"ר ירושלים, התפרץ בסיום המשחק כלפי השופט אלי חכמון, החזקתי את עצמי חזק בכסא והתפללתי שאוהדי בית"ר לא יילכו אחרי היו"ר שלהם וינסו לסגור חשבון עם חלק משחקני הפועל, שהקניטו אותם בסיום.
אמרתי לעצמי שבמצב כזה, ייתכן ונראה את אחד המחזות הקשים שהכדורגל שלנו ידע. אבל בפועל קרה דבר הפוך - אותם אוהדי בית"ר, שלא פעם ספגו ביקורות על התנהגותם, הוכיחו שאפשר גם אחרת.
לא רק שהאוהדים של בית"ר נהגו באיפוק יחסי ביציעים, הם עמדו בסיום ובמשך דקות ארוכות מחאו כפיים לשחקנים שלהם על היכולת והרצון לבוא לבלומפילד בלי חשש ולהיות טובים יותר מהפועל תל-אביב, שללא העזרה של אלי חכמון ספק אם היתה מגיעה לחצי הגמר.
 |
| אוהדי בית"ר לפני המשחק. שמרו על איפוק גם לאחר הבלאגן (יוסי ציפקיס) |
|
| |
יו"ר בית"ר לא שלט בעצביו והיה רחוק מרחק נגיעה מחכמון. אמנם קורנפיין צריך להימנע ממראות מסוג זה של התפרצות כלפי שופט, אך אי אפשר שלא להבין מה עבר על יושב הראש, שהקבוצה שלו קופחה בדקה קריטית ושלא בצדק.
לא ברור לי מה עבר לאלי חכמון בראש ברגע שנתן פנדל כזה. הרי ברור לכולם שפנדל לא היה. גם אם היה מגע בין דסה לתמוז, לטוטו לא היה סיכוי להגיע לכדור שהיה כבר בחוץ, וניתן לראות את דסה עושה תנועה סיבובית כדי לא לפגוע בתמוז.
 |
| דסה מנסה לזנק על חכמון. מאיפה השופט הביא את השריקה הזו? (שי לוי) |
|
| |
אבל חכמון, בהחלטה אומללה, הרס לדסה עונה שלמה והרס לבית"ר. משופט בינלאומי ניתן לצפות ליותר שיקול דעת. כמו כן, לא ברור למה מיהר חכמון להרחיק את דסה ולהוסיף חטא על פשע. ליבי ליבי על איגוד השופטים, שכל-כך משתדל ורוצה לראות שהמשחקים עוברים חלק העונה, ובמקום זה מקבל החלטת שיפוט שערורייתית שעוד רבות ידובר בה.
אלי גוטמן צדק בסיום כשאמר שההחלטה של חכמון היא חלק מהמשחק. אין לי טענות להפועל תל-אביב, שבלא מעט מקרים השנה מרוויחה מהחלטות שיפוט לא טובות, זה קורה בכל העולם אצל הקבוצות הגדולות. הדבר היחיד שמרגיז אותי זה ההתנהגות של חלק מהשחקנים של הפועל בסיום המשחק, כאשר הגיעו לכיוון אוהדי בית"ר. למה להתגרות בקבוצה שכל חטאה היה שרצתה לנצח ביושר ולא בגלל טעות שופט? אני בטוח שאם המשחק היה מתקיים בטדי, המשרוקית של חכמון לא היתה נשמעת.
הכתוב הנו טור דעה