הגענו לשלב המאני טיים

כך נראית וכך מתפקדת קבוצה שבכניסתה למאני טיים של העונה עסוקים כוכביה בסגירת החוזים שלהם באירופה לעונה הבאה. חלק משחקני הפועל תל אביב הפכו בשבועות האחרונים את המושג "מאני טיים" למשהו מוחשי הרבה יותר: דואגים לכסף של השנה הבאה, ופחות לנקודות של השנה הזו.

הפועל תל אביב מתחלקת היום לשניים. קבוצה של רעבים וקבוצה של שבעים. לפני כמה ימים נתן אלי גוטמן דוגמא את טוטו תמוז ובן שהר כשחקנים רעבים שעוד לא הרגישו טעמו של דאבל מה הוא ונותנים את הכל במגרש.

הבעיה של גוטמן ושל הפועל, היא שהמנועים שלה, בעיקר זהבי וורמוט, נמצאים כבר בליסבון ובגרמניה והשד יודע איפה, מוטרפים על ידי סוכניהם ומאבדים את חדוות המשחק שכל כך אפיינה את האדומים.

ורמוט. הבעיה של הפועל היא שהמנועים שלה עם הראש במקום אחר (יוסי ציפקיס)

שימו לב מי לקח בסיבוב השני נקודות מהפועל תל אביב. מכבי תל אביב (שתי נקודות) ובית"ר ירושלים ובני יהודה (שלוש נקודות). שתי הראשונות קבוצות חלשות והשלישית קבוצה נחמדה אבל לא יותר. אבל מה שמאפיין את מכבי, בית"ר ובני יהודה היא העובדה שהן עלו על המגרש בשביל להתאבד ולנצח בכל מחיר. לשלושתן היה חשבון ענק לסגור עם הפועל מהשנה שעברה והן סגרו אותו בגדול.

ביציע הניפו אוהדי בני יהודה (גירסה חיוורת של אוהדי בית"ר ירושלים) את השלט המביש "עווינו פשענו וחטאנו". אבל על הדשא תרגמה חבורה של שחקנים אמיצים ולוחמים את השלט הטיפשי הזה במשחק הירואי. בני יהודה, ולא רק לירוי צעירי, יכולה לישון עכשיו בשקט בלילה. את מה שלקחה מחיפה בבלומפילד בעונה שעברה, היא החזירה עכשיו ליענקל'ה שחר, מתנה מיוחדת ליום הולדת 70, שוב בבלומפילד.

זה אגב ממש לא משנה אם המשחק הזה היה מסתיים ב-0:0 או ב-1:0. המשמעות של תיקו והפסד היא אחת: מכבי חיפה באמת צריכה להיות עכשיו הפראיירית של העשור כדי שלא לקחת אליפות. כפי שנראים הדברים כרגע, שום קיזוז ושום ניסים לא יעזרו להפועל תל אביב. בשנה שעברה מה שנתן את האליפות להפועל היה השילוב המושלם שבין כישרון לנשמה. השנה, כשהנשמה היא כבר אינה אותו דבר, הכישרון לבדו לא יספיק.

טועמה וידין מאוכזבים. כפי שזה נראה שום קיזוז או ניסים יעזרו להפועל (יוסי ציפקיס)

זו גם ההזדמנות להצטרף לאיחולים שכבר ניתנו כאן השבוע ליענקל'ה שחר. כבר אמרתי בעבר שזהו בעיניי המודל המושלם למנהל בכדורגל הישראלי. שחר אמנם מיתמם כשהוא מצטייר פתאום כנזירה חסודה המונעת את מירוץ החימוש התקציבי בליגת העל.

הוא היה הראשון שפיזר מיליונים והעמיד תקציב שהיה שקול כמעט לליגה כולה. רק אחריו באו גאידמק, מיץ' גולדהאר וכל היתר. אבל זה לא סותר את העובדה ששחר הוא מנהל חלומי, עובדה שהופכת כמובן בולטת יותר על רקע הפארסות הניהוליות של הפועל תל אביב בשנים האחרונות - מסמי סגול ועד הצמד לא צמד אלי טביב ומוני הראל.

אלישע עם שחר. המודל המושלם למנהל בכדורגל הישראלי (שי לוי)

אפשר בכל זאת וכדאי להחזיק אצבעות לעירוני קרית שמונה, אבל כתבתי כאן כבר בשבוע שעבר, אחרי הניצחון על הפועל פתח תקווה, שהמטוטלת נעה עכשיו לכיוון הכרמל. מכבי חיפה עם כישרון בינוני אבל עם התלהבות ויציבות ועם מנהל אמיתי של מאני טיים נראית ברגע זה כמועמדת מועדפת לאליפות.

הפועל תל אביב יכולה להתחיל ולחשוב לעצמה מה קרה, שבעונה שבה יש לה עליונות ברורה באיכות וביכולת השחקנים, היא כושלת ברגעים החשובים ומאבדת כנראה את הסיכוי לאליפות שנייה ברציפות.