זה כבר ממש לא חשוב אם נבחרת ישראל תעפיל או לא למשחקי יורו 2012. העיקר שהחבר'ה יכולים סוף-סוף, לרגע אחד, לסתום את הפה לפרשנים.
כשקראתי את ההשתלחויות וההתלהמויות של בוזגלו וחבריו בפרשנים, שהעזו להציב סימן שאלה על יכולתה של הנבחרת, הייתי משוכנע לרגע שכבר זכינו ביורו, או שלפחות ניצחנו את ספרד. ואז נזכרתי, שבסך הכל הושגו כאן שני ניצחונות דחוקים ולא ממש מרשימים על שתי נבחרות, האחת גרועה והשניה בינונית ביום טוב, אבל מה זה משנה. הסיפור סביב הנבחרת כבר הפך מזמן לקרב בין פרשנים לשחקנים ובין מאמנים למאמנים לשעבר, כשבאמצע כדורגל דל ומשעמם, ואיזה מסכנים האוהדים שכבר שכחו מתי הם ראו בפעם האחרונה משחק טוב של הנבחרת.
לנבחרת ישראל יש סיכוי להעפיל ליורו, משום שהיא לא פחות טובה או יותר גרועה מיתר המתמודדות בבית, כולל יוון הפתטית וקרואטיה השוקעת. אלא שהסיכויים לכך מתמעטים, בגלל הפתטיות. בגלל חוסר היכולת להתייחס בפרופורציה לניצחון על גאורגיה. בגלל שאחרי כל דיפרסיה באה אצלנו המאניה, ואין באמצע. או שאנחנו עם הפנים באדמה, או עם הראש בעננים. ההתנהגות הילדותית והמטומטמת הזו תגרום לנו גם בטורניר הזה להיות כמעט, רק כמעט, במקום שאליו רצינו להגיע.
 |
| לואיס פרננדז. אם ימשיך לתעתע בהרכב, ניכשל (שי לוי) |
|
| |
הניצחונות על לטביה ובעיקר על גאורגיה הבליטו את העובדה שיש בכדורגל הישראלי כישרונות לא מעטים. אבל אם האיש המצחיק עם הסוכריה בפה יתעקש שלא להשתמש בשחקנים היצירתיים שלו וימשיך לתעתע ולג'עג'ע בהרכב בלתי ברור בכל פעם מחדש, אנחנו נכשל כשנגיע לקו המטרה, ונישאר רק עם הניצחונות המפוארים בבלומפילד על לטביה ועל גאורגיה ועם הרגע המאושר בחייו של מאור בוזגלו, שבו סוף סוף הוא יכול היה לפתוח פה גדול, מאוד גדול, ולהגיד את מה שהוא חושב על העיתונאים.דבר אחד הוכיח השבוע החולף. בלומפילד הוא הבית ואותו לא מחליפים. מספיק ודי עם המהתלה הקרויה אצטדיון רמת גן, שהוא עונש לכל אוהד כדורגל, עונש לכל נבחרת ביתית ומהווה יתרון אך ורק לקבוצות האורחות, כפי שראינו בעבר לא פעם.
חלק גדול מהניצחונות השבוע יש לזקוף לזכות העובדה שהנבחרת התכנסה סוף סוף באצטדיון ביתי וחם, שבו הקהל הוא באמת השחקן ה-12 והיריב באמת יכול להרגיש שישנם פה ושם אוהדים שמנסים להפריע לו.
ואי אפשר היום כמובן בלי בית הדין של ההתאחדות. מאחר וקשה יהיה לי להוכיח אובייקטיביות בביקורת, אתחיל ואומר שאני מתנגד לכל ההחלטות השערורייתיות השנה לקיים משחקים ללא קהל, ואני מתנגד להחלטה להוריד לבית"ר ירושלים נקודה בגלל חבורה גזענית ובלתי נשלטת ביציע המזרחי.
 |
| ערן זהבי. שיא חדש של גוף מגוחך (משה חרמון) |
|
| |
ועכשיו, בידיים נקיות, אפשר לומר שההחלטה להשעות את ערן זהבי ממשחק ליגה אחד בהפועל ת"א בגלל עבירת משמעת בנבחרת מביאה לשיאים חדשים את הגוף המגוחך המכונה בית הדין של ההתאחדות לכדורגל.בעונה שעברה ישב שם דיין אחד, עמנואל סלע שמו, והחליט להעניש את הפועל ת"א על כך שאוהדיה הדליקו אבוקות בדרבי. העונש שהציע היה לקיים את הדרבי הראשון בעונה שאחרי ללא קהל. המזל הגדול הוא שבבית הדין לערעורים ישבו כמה אנשים חכמים יותר (שזו כמובן לא חכמה גדולה) וביטלו את העונש ההזוי הזה.
עכשיו אין מי שיבטל את העונש של ערן זהבי. האיש עשה עבירת משמעת בנבחרת (לא ניכנס כרגע לשאלה עד כמה היא חמורה או לא), ואת העונש הוא ירצה במשחקי הליגה. אני חושב על אותם משחקים בקמפיין הקודם שבהם יניב קטן לא הגיע בגלל כאבי בטן מסתוריים, שחלפו בכל פעם באורח פלא במשחקי הליגה של מכבי חיפה. אם היו מחילים על קטן את אותו הכלל, צריך היה להשעות אותו משתי עונות.
 |
| אבי לוזון. צריך להציב אנשים צעירים בבית הדין (יניב גונן) |
|
| |
בית הדין של ההתאחדות, על דייניו הקשישים והרופסים, כבר איבד מזמן את הכבוד. איש לא לוקח אותו ברצינות. לא קורנפיין, לא עוזי שעיה, לא מוני הראל ולא אף אחד אחר. הגיע הזמן שאבי לוזון, המתפאר בהישגים ובחדשנות וחוגג כמובן, ובצדק, את ניצחונותיה של נבחרת החלומות שלנו, יחסוך מאיתנו את החלום המסויט הזה שנקרא בית הדין של ההתאחדות ויציב שם אחת ולתמיד אנשים צעירים, הגיוניים ורציניים שינהלו את העניינים.