הנבחרת מייאשת

אם תשאלו את לואיס פרננדז על מהות ההרכב ההגנתי על הנייר מול הלטבים, הוא היה אומר לכם את התשובה הבאה, פחות או יותר: "כדורגל זה משחק שמנצחים ב-90 דקות, אני רוצה שתהיה לי אופציה מהספסל להכריע את המשחק".

האמת, בוזגלו, ורמוט ובניון אלו שחקנים שמסוגלים להכריע משחק. הבעיה היא שלטביה תבוא לעשות בונקר בבלומפילד, שלא יהיה לכם שום ספק. ככל שהנבחרת לא תצליח לכבוש, כך המשימה תהפוך לקשה יותר, כי מד העצבים וקריאות ה'בוז' מהקהל יתגברו, בדיוק כמו שקרה בהפסד 1:0 ברמת גן בקמפיין הקודם.

שימו לב לנתון הבא: מאז הצטרפה לאירופה (בשנת 1992), נבחרת ישראל אך ורק ניצחה ברמת גן נבחרות שמדורגת נמוך ממנה, כל זאת עד ההפסד ללטביה. קשה להאמין שפרננדז מכיר את הנתון הזה.

איך אני יודע שהוא לא מכיר? מאז סיניסיה גוגיץ' במוקדמות קמפיין 98', הנבחרת לא הפסידה במשחק חוץ לנבחרת שמדורגת נמוך ממנה. בכל זאת, בסיום ה-0:0 בגאורגיה השחקנים "התחבקו בסיום המשחק", כפי שהיטב לנסח השוער והקפטן, דודו אוואט. פרננדז לא הבין שהוא חייב לנצח נבחרת גאורגית, שלא ניצחה בבית מאז איי פארו ב-2007. אז למה החגיגות בסיום? פשוט הכנה לקויה וחוסר הבנה של מעמדנו באירופה.

נבחרת גאורגיה חוגגת. לא ניצחה בבית מאז 2007, ישראל חגגה שם תיקו (רויטרס)

האמת, קצת קשה להאשים את פרננדז. מאז שהוא הגיע הוא רק שומע על זה שהנבחרת הישראלית היא אחת החלשות באירופה, לא מסוגלת לעלות לשום טורניר בשום מקום. אפילו יושב ראש ההתאחדות, כלקח מההבטחה לעלות במונדיאל 2010, הפעם אפילו לא הסביר לפרננז שהמטרה היא לעלות, או לפחות להיות ברמה שהצגנו בקמפיינים הקודמים.

הפער הריאלי בין ישראל ולטביה הוא גדול מאוד, ישראל בעבר היתה מנצחת 0:3 משחק שכזה, אבל פרננדז מתכונן לניצחון במשחק שהוא הגדיר: "קשוח ואגרסיבי". הלטבים יבואו למשחק הזה בדיוק כמו שהפועל אשקלון מתכוננת למשחק מול מכבי חיפה בקרית אליעזר. בונקר-בונקר ועוד בונקר, ככה בדיוק הם ניצחו פה בפעם שעברה. הם ינסו לגרור את הנבחרת לפרובוקציות וישכבו דקות רבות על הדשא בבלומפילד, אסור לנבחרת לאבד את קור הרוח. זה המסר העיקרי שהמאמן חייב להעביר לשחקנים.

בדיוק כמו שמכבי חיפה או הפועל תל אביב מגיעות למשחק בית מול קבוצת תחתית בליגת העל, כך פרננדז צריך להגיע, לדרבן את שחקניו לכבוש שער מהיר בדקות הראשונות ולהמשיך ללחוץ ללא הרף, עם תנועה שתדגיש את היתרון האיכותי של שחקני הנבחרת (כן, אפילו אם מדובר בברדה ודמארי הבינוניים למדי, כאשר ברור ששהר ותמוז עדיפים עליהם בבלומפילד).

ליאור רפאלוב. זהבי, ורמוט, בניון או בוזגלו היו עוזרים לו (יוסי ציפקיס)

אבל עם חמישה מגנים, שני קשרים אחוריים שלא עושים התקפה כמעט, רפאלוב אחד במרכז הקישור ודמארי וברדה בחוד (הרכב שכמובן מעולם לא שיחק יחד), יהיה קשה מאוד להדגיש את היתרון שלנו. שמונה שחקנים לטבים ימתינו ברחבה, מי יכניע אותם? אולי בניון, ורמוט ובוזגלו בדקה ה-70. ,

ההרכב שבוחר פרננדז רק הופך להיות הזוי יותר עם הזמן. הרי האמנת בכל ליבך שבונדר מגן ימני מעולה, אחר כך החלטת שבעצם אלרואי כהן עדיף, עכשיו אתה פותח עם יואב זיו (שלא שיחק כמגן ימני כבר המוון זמן). בשמאל טאלב טוואטחה, עוד שחקן שעולה מהר מדי למעמד של שחקן הרכב ואני מאוד חושש מהמשבר שיגיע כאשר התהילה תחלוף.

כבלמים בחרת את רמי גרשון (שבכלל שיחק ביוון כמגן שמאלי), את איציק כהן "בגלל השקט שהוא מקרין" (שלא ראיתי שחקן יותר לחוץ מאשר כהן בדקות הראשונות מול סרביה. ואגב, אני מקווה להרכבתו אין קשר לדרכון הצרפתי שהוא קיבל השבוע), ואת טל בן חיים, שלא משחק בקבוצתו, למרות גישת 'רק מי שמשחק בקבוצתו יכול לפתוח בנבחרת' הידועה של לואיס.

איציק כהן. זה האיש שיחזיר את השקט למשחק ההגנה? (יוסי ציפקיס)

יש לפרננדז בעיה, כי חוליית ההגנה של ישראל היא חלשה לעומת השנים הקודמות. אבל הוא עושה הכל כדי שהחולייה לא תלמד לשחק ביחד, אל תתפלאו אם לטביה תפתיע במתפרצת כשאיציק כהן שובר את הנבדל. לא צריך חמישה מגנים חול חלוץ וחצי!! פרננדז טוען שכולם בתקשורת מקשקשים לפני שמתחילים לשחק, אבל הוא בעצמו הקשקשן הראשי, גם הוא ינצח 0:3 את לטביה (תוצאה בהחלט סבירה). אפילו לעצמו הוא כבר לא מאמין. השבוע המאמן התלונן על זה שהפציעה של דקל קינן פגעה לו בקמפיין, נו באמת.

ישראל מסוגלת לכבוש שער מהיר מול הלטבים, אולי בנגיחה אחרי כדור חופשי או קרן, אבל פרננדז לא עושה הכל כדי להשיג את אותו שער מהיר. אם במחצית התוצאות תהיה, כצפוי נוכח ההרכב, 0:0, אז גם יחלו קריאות נגד פרננדז והנבחרת, ואז אולי יקרה בדיוק מה שקרה בהפסד ללטביה ברמת גן, שהיה הרבה יותר הפסד שלנו מאשר ניצחון שלהם. בכל הרכב, ישראל פייבוריטית ענקית במשחקים מול לטביה וגאורגיה, גם המאמן חייב להבין את זה.

הכתוב הינו טור דעה